Karl Marx כתב:
"Empathize with your enemy"
כך מציע רוברט מק'נמרה לעשות כדי להבין מהי מלחמה, כדי להבין טוב יותר את האויב. ואני, במשך כמעט שלושים שנות אהדה, מביט בהם, באוסף העלוב בצהוב, ועדיין לא באמת מבין, עדיין מנסה למצוא את הקטגוריות הנכונות, את המטאפורות, ההשוואות: כמו ביורוקרטים קטנים שמבלים חיים שלמים מול שולחן ומסך מחשב בתמורה לקצת בטחון, כמו מצביעי יאיר לפיד שתמיד, אבל תמיד, יחפשו את הליטוף של הקונצנזוס ויכלו את כל ימיהם מבלי להגיד דבר אחד בעל משמעות, כמו איל הון מבושם שסוגר עוד עסקה באחת עשרה בלילה ולא מבין למה הפסגה כל-כך ריקה, ומדוע השמיים לא שינו צבעם.
ככה הם, אוהדי מכבי. עבורם, לספורט אין ערך משל עצמו. הספורט הוא מטרה משנית בדרך לדבר האמיתי, מבחינתם: הנצחון. לכן, לא משנה כמה אפסי הוא החלק שלהם בעוגה, כמה חסרי משמעות וכמה בינוניים הם החיים שלהם, הם תמיד יוכלו להתנחם בעוד גביע ובעוד אליפות, ומדי חמישי בערב לאונן על שבעה זרים בצהוב שנוקמים עבורם בגויים על כל שעוללו לעם היהודי משך כל ההסטוריה. כי להיות אוהד מכבי, בסופו של יום, זה להיות אותו יהודי מפוחד שעומד מול הכבשן ומחכה לאיזה אמריקאי, זר או מתאזרח, שיבוא ויציל אותו.
ואנחנו? חיים מרגע לרגע. מוקירים תודה על הזכות שנפלה בחובנו להיות חלק אמיתי מקבוצה שהיא כולה שלנו.
וכעת אפשר כבר לומר: תודה לרון חולדאי, שאול אייזנברג, שימון מזרחי ושאר צוררים. בלעדיכם זה לא היה יכול להיות כל-כך מושלם.
THIS, זאת התקומה שהופכת את מה שקורה פה לנשגב, זה על אפכת ועל חמתכם צוררי הפועל לדורותיהם, עם הפועל חי.
היום ניסיתי להסביר לחברי שאינם אוהדי הפועל למה זה כל כך חשוב, למה אני עומד ובוכה כמו ילד על נצחון במשחק שבז'רגון של הצהובים הוא לא רלוונטי כי לא זכינו פה בכלום ואני לא מוצא מילים להסביר
זה ספורט, זאת אהבה.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
