מתוך טור של חמי אוזן בוואלה
http://sports.walla.co.il/?w=/196/2613393Share
מצחיק היום להיזכר בעימות בין גיא לוזון ליוסי אבוקסיס. לפתע, ההתעקשות של גיא לוזון לזרוק את האיש שרב עם כל אחד נראית הגיונית. גיא לוזון ידע אולי שאבוקסיס הוא מוח של כדורגל, אבל גם לא שכח שמעבר להיותו מנהיג שלילי, אבוקסיס חושב קודם כל על אבוקסיס. מנגנון שעלול להתהפך עליו כמאמן צעיר בהפועל תל אביב. מי שרב עם בית"ר ירושלים לפני שנטש ליפו, מי שלכלך על הפועל תל אביב אחרי שעזב לאשדוד, התעמת עם שביט אלימלך, גילי לנדאו, משה דמאיו, וכמעט כל מי שנקרה בדרכו בקריירה, אפילו כאלה שמעולם לא רבים עם איש, הוא דמות מאוד בעייתית. אז זה היה כעוזר מאמן, אבל גם כמאמן אבוקסיס מתגלה כאחד שחושב קודם כל על עצמו.
אומרים שקשרים אחוריים לא סובלים מהבעיה הזו כאשר הם הופכים למאמנים. אבל אבוקסיס הוא מזן אחר. הוא כוכבן במובן הכי מפונק של המילה. נאום הפציעות שלו בסיום ההשפלה מול מכבי נתניה לא רק היה מביש בהקשר של מאמן הכושר. וגם לא כאשר מגלים שגם בסגל הזה, השחקנים שיש לו הרבה יותר טובים מאלו של טל בנין. הדרישה המביכה של אבוקסיס מהתקשורת להתעסק בפציעות בהפועל תל אביב מלמדת עד כמה הוא חושב קודם כל על עצמו. בכל בעיה, בכל צרה, בכל מצוקה, הוא דואג למלט קודם את עצמו. מפקיר שחקנים, מתאכזר לעוזר מאמן, מגמד מאמן כושר. למרות שהמשבר של הפועל תל אביב נראה הרבה יותר עמוק מכל משבר מקצועי, משבר זהות שמזכיר את הימים הקשים שעברו על בית"ר פוסט עידן גאידמק, התחלת השינוי תגיע מהתגברות על המשבר המקצועי. כדי לעשות זאת צריך מאמן שמבין שהוא דמות שמובילה מערכת ואחראית עליה. לא אדם שחושב רק על השם שלו.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
