פורום השדים האדומים

אז אני נמצא בתקופה של להחליט מה ללמוד (גם זה עדיין כיוון לא סגור- הנטייה היא לתחום מתמטי -ריאלי בכל מקרה) ואיפה.
כרגע ההעדפה המרכזית שלי היא אוניברסיטת ת"א, גם כי בגדול אני רוצה לבנות את העתיד שלי במרכז, וגם כי שאר האופציות הם מחוץ לגבול (ירושלים) ליד נסראללה(חיפה) ובמדבר (ב"ש - למרות ששמעתי המון דברים טובים עליהם והם עדיין בגדר אפשרות).
לפאשיסטים מבר אילן אני בטוח לא אתקרב.

בכל מקרה, יש מישהו שלומד שם ויכול לתת לי קצת מידע? איך האוניברסיטה? רמה מקצועית, חברתית, כל מה שאפשר.

תודה

1. אם אתה הולך ללמוד משהו כמו מחשבים, הנדסת אלקטרוניקה וכו' - מבחינה מקצועית זה לא באמת משנה באיזו אוניברסיטה תלמד.
הרמה דומה פחות או יותר בין כולן, וגם אם יש שוני מסוים ברמה האקדמית - זה לא מה שיקבע את עתידך. הדבר היחיד שיקבע את עתידך הוא איך תהיה בשוק העבודה. מההיבט הזה, כל האוניברסיטאות מספקות לך את אותו קרש קפיצה, פחות או יותר.

2. מבחינה חברתית: באר שבע מספר 1, כל השאר אחריה בהפרש ניכר, ותל אביב אחרונה.

3. מבחינת המגורים: תל אביב ובר אילן זה הכי טוב, כי זה אומר שאתה תגור באיזור תל אביב. כל השאר זה אומר לגור באיזור ירושלים, חיפה או באר שבע - על כל מה שמשתמע מכך...

מכיר לא מעט אנשים שמעצם העובדה שהם בוגרי טכניון, נפתחו להם לא מעט דלתות..

למה אתה הולך לעשות תואר?

שאלה מאוד חשובה. ברצינות.

אני מעריך שהכי חשובה.

איך זו שאלה חשובה?
כלומר, בנאדם עם אורייטנציה ריאלית-מתמטית, איך ילמד (ויותר חשוב, ישתלב בהמשך) בתחומים כאלו, אם הוא לא יקדיש לזה המון זמן בשנים הקרובות? וגם יצא עם תעודה על הדרך, כזו שבכל זאת צריך ברוב רובו של העולם הנקרא לזה ריאלי.


לנושא, נרקוטיקה, אני סטודנט שנה רביעית לפיזיקה והנדסה בתל אביב.
אם אתה צריך עצה או חוו"ד, בשמחה.

הסיפור הזה של "מבחינה חברתית" הוא די בלוף. אם אתה בנאדם חברותי, אתה תמצא אנשים בראש שלך בכל מקום. באר שבע, תל אביב, לא משנה. זה שהמיקום הגיאוגרפי של אוניברסיטת באר שבע "כופה" על הסטודנטים התערבבות בערבים - פשוט כי אין מה לעשות שם בערב ממילא - זה בעיני חיסרון ולא יתרון.

אני שמח שצימצמת אין סוף מקרים למקרה הפרטי שלך.

זה נכון חלקית, אבל לא לגמרי.
באר שבע זו אוניברסיטה שיש בה סצינה חברתית. תל אביב לא.
בתל אביב אין חיים סטודנטיאליים, ואני אומר את זה בתור מי שלמד שם 2 תארים. בבאר שבע בהחלט יש, אמנם לא למדתי שם אבל מספיק חברים שלי למדו שם.

אגב, לי זה לא הזיז כי אני לא באתי לאוניברסיטה בשביל למצוא חברים. אבל מי שזה חשוב לו, צריך לקחת את זה בחשבון.

אם תקרא לו פרטי, זה לא יעשה אותו לנדיר.
אתה רוצה להמר כמה מתוך סך המקרים הפרטיים והשונים הם מספיק דומים למקרה שתיארתי?
המון מאלו מתחילים בתואר, מה לעשות.

יש גם כאלו באמת שעושים תואר מהסיבות הלא נכונות, אבל הוא סתם שאל שאלה, אני לא חש צורך להושיב אותו קודם על ספת הפסיכולוג.

לא קשור לפסיכולוג:
1. יש המון מקרים, צריך לנתח כל אחד לגופו.
2. עוד מימי סון צו, מגדירים מטרה ואז את הדרך אליה.
3. דוגמא אחת - בארץ השתרש בשנים האחרונות שכולם הולכים לעשות תואר, למה?
א. כי כולם עושים.
ב. כי תואר = עבודה.
אז כמובן שלעשות משהו כי כולם עושים זה טיפשי, אבל גם מעשית, יש המון עבודות (כולל מצויינות) שלא צריך תואר, ויש המון אנשים שהתואר לא עזר להם בכלום בשוק העבודה.

לגמרי. כולל כאלה שעשו הסבה לאחר סיום התואר. מכיר הרבה.
בתחום המחשבים, למשל, מכיר לא מעט אנשים ללא תואר אקדמי אלא למדו לימודים מקצועיים והיום מנהלים מהנדסים.
רק לזכור שאחת המטרות המשניות של האקדמיה היא לשמר את הכמעט מונופול שיש לה על הידע ולחזק את המעמד הפוליטי שלה

אל תבוא לצפון צפון, אין פה בחורות, אין חיי חברה, אין הופעות טובות, אין חניה, חרא אנשים.

זה לא נכון מה שנאמר פה בתחום המדעים המדוייקים.
בר אילן נחשבים יחסית ברמה נמוכה. הטכניון הכי נחשבים, וגם התארים שם בהכללה נחשבים הכי קשים (מבחינת השקעה, ציונים וכו'). העברית, ת"א וב"ש פחות או יותר אותו דבר. אולי ב"ש קצת פחות. יש הבדלים כמובן מתחום לתחום גם, אבל זה בגדול.

לדעתי היתרון בטכניון הוא בעיקר האפשרות להחליף אחרי שנה מסלול לימודים למי שעוד לא סגור לגמרי על מה הוא אוהב.
באוניברסיטאות לעבור בין מסלולי המדעים המדויקים השונים (שלא לדבר אל ומהנדסה) הרבה יותר קשה.
אבל מי שיודע מה הוא רוצה צריך לדעתי לבחור את המקום הכי טוב באותו התחום: העברית במתמטיקה, תל אביב בפיזיקה והטכניון בכל סוגי ההנדסה (כולל מחשבים. מעשי, לא תיאורטי שזה כבר מתמטיקה).
בשוק העבודה אני לא רואה הבדל בעיני המעסיקים בין השלוש הנ"ל, וגם בן גוריון כבר מתקבל כשקול בעיני הרוב. המטרה בלבחור את הכי טוב זה בשביל לשמור את האופציה הקלה יותר לקריירה אקדמית.

א. מה שאתה ואלפקה מדברים עליו יכול לקרות במקצועות מסוימים. עדיין יש טווח עצום של מקצועות שצריך תואר בשבילם.
ב. אפילו אם אתה לא הולך לעסוק במה שלמדת התואר עדיין פותל לך המון דלתות ונותן לך כיוון בחיים. תשאל כל בן אדם שעוסק במשאבי אנוש.

א. ככל שאתה יותר ממוקד על מה אתה רוצה לעשות (לא ללמוד- לעשות), ההסתברות שתשנה כיוון קטנה, ללא קשר למקצוע עצמו (רק שיש קורלציה בין מידת ההתפקסות לבין תחומים שונים ולכן זה נראה כאילו התחום הוא מה שמבדל).

ב. המקצוע שלי די קרוב למשאבי אנוש ואני פוגש קרציות של משאבי אנוש על בסיס יומי. הטענה שלך מובנת ודי רווחת, אבל לעניות דעתי, בעולם של היום היא כבר קצת איבדה את התוקף שלה והפכה לקלישאה, למרות שיש הרבה מקומות שזה עדיין נכון.

אם פותח האשכול לא יכעס, אנצל את האשכול לכמה שאלות.
תחום הלימודים רחוק ממני (משתחרר רק עוד חצי שנה) אך כמה דברים חשובים לי לדעת.
אוניברסיטה הפתוחה - כן\לא ולמה? בתחום מדעי המדינה ויחב״ל.
האם תואר כזה משתווה לתואר במוסדים להשכלה גבוהה אחרים?
האם יש כאן מישהו שלמד מדעי המדינה\יחב״ל באחת מהאוניברסיטאות (לא הפתוחה) וממליץ?
האם יש כאן מישהו שעשה תואר כלשהו באוניברסיטה הפתוחה ויכול לתאר עד כמה זה קשה?

תודה.

א. לא הבנתי איך זה קשור. אני טוען שיש המון מקצועות שאתה פשוט לא יכול לעבוד בהם בלי תואר.
ב. יכול להיות שמדובר בקלישאה (אפילו יותר מיכול להיות), אבל אם הקלישאה הזאת עדיין רווחת בקרב אנשים שמקבלים החלטות אז קצת קשה להתווכח איתה.

דרך אגב, אני מאוד מסכים שלא צריך ללכת ללמוד בכוח כי זה מה שכולם עושים ושיש עוד הרבה אופציות בחיים, אבל רצוי להציג תמונה מאוזנת של הדברים.

אני לא אומר לא ללמוד, אבל אני רואה כל כך הרבה אנשים שקודם הלכו ללמוד ואח"כ שאלו את עצמם מה ולמה...המון.
בתור אחד שהיה באוניברסיטה 6 שנים, אני לא חשוד שאנטי לימודים. רק כדאי להתמקד קודם ולא להנעל על משהו "כי צריך" כי "זה מכובד" או בולשיט מהזוג הזה.
יש תפועה הולכת וגוברת של שבירת המונופול של האקדמיה על הידע.
רואים את זה גם במקצועות המחשב אבל גם בפסיכולוגיה לדוגמא- היום מצאו דרך לאכוף את הרישיון שצריך פסיכולוג. בן אדם עושה קורס במקרה הטוב רציני במקרה הרע שרלטני, קורא לעצמו פסיכותרפיסט ופותח משרד. כנ"ל מאמן אישי וכו'. אז נכון שזו דוגמא רעה למה קורה בשוק הידע שהיום חסר לו פיקוח, אבל ההכרח בתואר ראשון הולך ופוחת. בין אם אני אוהב את זה או לא, אם מישהו רוצה לטפל באנשים מבחינה רגשית, הוא כבר לא חייב ללכת ללמוד פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. הוא יכול לקחת קורס/לימודי תעודה/ הנחיית קבוצות או כל דבר בתחום ולצאת לעבודה. יותר מזה, בהרבה מקצועות, אם אתה לא ממשיך לתואר שני, חבל על התואר הראשון שלא שווה הרבה....

המעטפת של ת״א זה דרעק. אוניברסיטה פח

עם זה אני מסכים לחלוטין.

בחברות הייטק לא יטרחו להזמין אותך לראיון בלי לפחות תואר שני בחוג מדעי ו/או הנדסי או תואר ראשון ולפחות שנתיים נסיון בעבודה בתחום או הכשרה ונסיון מהצבא בתחום.
זה בלי קשר לזה שיש אנשים שרוצים קריירה באקדמיה.

יש לי דוגמאות נגדיות... אמנם, בד"כ מדובר באנשים שלקחו כמה קורסים בתכנות, התחילו מלמטה והגיעו לתפקידים די מכובדים.
אני לא נביא, אבל נדמה לי ש"דור המסכים" של היום, והשעות האינסופיות שילדים משקיעים מול המחשב מביאים כבר היום, ויביאו יותר ויותר לשינוי בעולם העבודה לפחות בתחום הזה.

אני מתכוון למשרות מחקר ופיתוח.
ברור שיש משרות IT או QA שאליהן אפשר להתקבל אחרי שעושים קורס יעודי.

בכל מקרה אל תזכיר את "דור המסכים" ליד רומאריו.

יש לי שני כיוונים-
הראשון זה שאני אבחר בלימודי מתמטיקה-כלכלה והנגזרת של כך כמובן- כל מה שמסביב, או שאני הולך לכיוון הכימיה והנדסת החומרים.

כרגע הידע שלי בנושאים האלה הם 5 יחידות לימוד, כלומר כלום.
למה ללכת ללמוד? מהסיבה הכי טריוייאלית- לימוד מקצוע ויצירת יתרון בשוק העבודה. אני עוד יחסית צעיר (בן 22) ולא אכחיש שחלק מהזרם הברור של הליכה לאניברסיטה משפיע עליי. מהניסיון המועט שיש לי בחיפוש מקומות עבודה אני פוגש בהמון משרות שתואר ראשון או שני הן דרישת מפתח. המסלול של השתלבות בחברות/בנקים או כל גורם אחר נראה די יבש. הולכים ללמוד, מוציאים תואר, עושים הסמכה ומתחילים מלמטה. עם זאת, כמעט ולא נחשפתי לשום אופציה אחרת, והאמת שדי מפתיע אותי כמות התגובות היחסית גדולה של אנשים שמפקפקים בדרך ה"רגילה".

חברות המסכים מסכנים את עתיד ילדינו.
פאק מן ודיגר הם בני דודים והם גם סמלים של עבודה זרה שמשבשת לילדינו את האונה היחידה שנשארה להם לאחר המסך השביעי בקרטאקה 2.(או לנחותים שקוראים לו הנסיך הפרסי).

האמת אשכול מעניין,אני גם בהתלבטויות של תואר או קורס.
בהחלט דילמה קשה.

אני חושב שאתה כמעט ומוגבל לעולם הזה, לפחות בכל תחום שנשען על ידע מקצועי אקדמי אמיתי.
לחברת אבטחת מידע לפעמים עדיף באמת איזה ילד האקר שמעולם לא למד מבני נתונים אבל וירטואוז בסקריפטים, מאשר בוגר אוניברסיטה חסר ניסיון ממשי.
על איזה תחום עוד ניתן להגיד את זה?
כמה עורכי דין אוטודידקטיים פגשת? או רואי חשבון? לכאורה מבחני הלשכה פתוחים גם להם.
גם פסיכולוגיה - קואוצ'ר זה לא פסיכולוג, בשום צורה. לפעמים תעדיף ללכת לקואוצ'ר, אבל זה רק בגלל שהוא מציע שירות אחר, שונה מזה של הפסיכולוג.
בכל תחום אחר באיזור המדעים זה גם כך - נכון שאתה יכול להיות מן פנומן כמו פארדיי ולהבין את הכל מהבית שלך, אבל אפילו איינשטיין שהוא מופת בעצמאות החשיבה שלו נשען על מה שלמד באוניברסיטה, ועשה את זה במסגרת הדוקטורט בשנות ה-20, שכמובן לא היה אפשרי ללא לימודים.
מתמטיקה אפשר ללמוד לבד, אבל שוב, מה הטעם? באוניברסיטה אתה מקבל הנחייה ומישהו שמסדר לך את תוכנית הלימודים. אז אולי אפשר להשיג עליה, ולחשוב שהדברים צריכים להיות אחרת, אבל אפשר להשוות בין נקודת המבט שיש לך לפני ואחרי הלימודים?
כימיה וביולוגיה אלו תחומים שדורשים גם שעות מעבדה. שלא לדבר על רפואה.
יתר התחומים (שאולי פחות בתחומי העניין שלו) - מדעי החברה למיניהם, עבודה סוציאלית, יחב"ל, מדעי המדינה - אז נכון שאת ההכשרה אפשר לרכוש לבד (אפילו לראות את ההרצאות מהוידאו בבית, אם אתה רוצה) - אבל איפה תוכל לעסוק בהם ללא תעודה? לא תוכל להיות דיפלומט (או לפחות לא להתקדם בקלות), לא מורה, לא חוקר. לדעתי גם לא עובד סוציאלי.

כלכלה מנהל ויזמות זה אולי תחום שבשבילו לא צריך באמת תואר. בנאדם ששואף להיות יזם שכזה צריך חוש וכישרון (כמובן, לדעתי) יותר מאשר לימודי כלכלה ומנהל, וממילא אלו תחומים שעליהם ניתן לקרוא ספרים אינסוף. ומאחר שאף אחד לא יתווכח עם יזם מצליח, גם אם אין לו תואר, זה באמת משהו שלפעמים התואר בו הוא בזבוז זמן.

טוב, פה אני חובר לעמדה האופוזיציונית
במה אתה רוצה לעסוק? כלומר, אילו משרות ששמעת עליהן נראות לך שמדברות אלייך?

המרחק בין מתמטיקה, למתמטיקה כלכלה (אגב בכלכלה בתואר אין ממש מתמטיקה, ומצד שני תואר במתמטיקה זה תחום הרבה יותר רחב מאשר האפליקציות הכלכליות שבו) ולהנדסת חומרים או כימיה הוא עצום.
לצורך העניין לימודי כלכלה יביאו אותך בוודאי לאיזור הבנקים-חברת השקעות-ביטוחים-בורסה וכולי.
שילוב עם מתמטיקה - בטח לחברות שעוסקות בארגו-טרייד או בונות מודלים לחיזוי.
רק מתמטיקה - אין ספור אופציות (טוב, אם להיות כנה, בטח יש גם המון אופציות שלא הזכרתי לגבי המסלולים הקודמים), אבל זה כבר תלוי באיזה תחום של המתמטיקה. ובעיני זה תואר לגאונים, או לפחות לכאלו שבאמת באמת אוהבים מתמטיקה.
כימיה והנדסת חומרים - הכיוון שונה, אך יש פה משהו מטעה. פה דווקא חשוב שתגדיר לאן אתה מכוון, כי זה לא בהכרח התואר הנכון (למרות השמות המחייבים).