פורום השדים האדומים

ההפצה של Magical Mystery Tour היתה במקור בתפזורת רצינית מבחינת זמן ומקום.
באנגליה, למשל, הוא יצא כאלבום רק ב- 1976.
הרכב השירים שבו אקלקטי במידה מסוימת, ועדיין - יש כמה אדירים.

אני מניח שזה עניין של השקפה אבל:
The Dark Side of the Moon was an immediate success, topping the Billboard Top LPs & Tapes chart for one week. It subsequently remained in the charts for 741 weeks from 1973 to 1988. With an estimated 50 million copies sold, it is Pink Floyd's most commercially successful album and one of the best-selling albums worldwide.

איך ההצלחה המסחרית מוכיחה שזה אלבום "פורץ דרך"?
איך זה שלכל כך הרבה אנשים היה כל כך קל לעכל אותו, להבין אותו ולאהוב אותו מוכיח שזה אלבום "מדהים"?

לא שאני טוען ש"קשה לעיכול=איכותי*" אבל די בטוח ש"קל לעיכול\הצלחה מסחרית" לא שקול ל"מדהים ופורץ דרך" (אם כבר ההיפך).

*whatever that may be

הפוך. דווקא בגלל ההצלחה המסחרית מדובר באחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים.
תהיה רציני, כמה אנשים באותה תקופה ידעו מה זה פרוגרסיב ?
מי חשב ששירים עם שעונים מצלצלים ורעש של כסף יצליחו ככה ?

אין לי ויכוח איתך.
אני בכלל לא חושב שהצלחה מסחרית (או היעדרה) היא מדד לאיכות או ליופי או משהו כזה.
רק עניתי למשהו ספציפי שפרנק כתב (לגבי זה שכביכול יש פחות פריצות דרך היום).

אבי, מה שטקנו מבקש להסביר לך זה שבכל תקופה תמיד ישנם אלבומים חשובים ופורצי דרך שבשנת הוצאתם הם בגדר נעלמים. אולי גם עשור אחר כך. לעיתים נדרשות שנים רבות (כמו במקרה של VU) כדי להעריך או בכלל להיות מודעים לכך שעשר או עשרים שנים קודם לכן חיה ובעטה סצנה מוזיקלית, עשתה מוזיקה ואפילו הוציאה תקליטים וניסתה להפיץ אותם, ואנחנו בכלל לא ידענו.

כך היה עם הוולווט אנדרגראונד, אחת הלהקות החשובות ופורצות הדרך, שהוציאה את אלבומה הראשון (The Velvet Underground and Nico) בשנה המדוברת. ואף אחד לא ידע. כך היה גם עם איגי פופ והסטוג'ס (אלבום ראשון ב-1969 ואף אחד לא שמע), כך למשל היה גם בארץ, עם נושאי המגבעת, למשל, עשרים שנים מאוחר יותר (הקסטה) שהופצה רק בכמה מאות עותקים ל"יודעי דבר".

מאיפה לך שברגעים אלו ממש לא יוצא הדיסק של הוולווט אנדרגראונד הבאים או האיגי פופ הבא, שאף אחד לא יודע ואף אחד לא שומע, אבל רק בעוד עשרים שנה ידעו להעריך אותם? ואז נאמר "ואנחנו בכלל לא ידענו"?

הלו שם למעלה, אמרתי לך שבעצם אני מסכים איתך!

הבנתי

להגיד שאף אחד לא שמע על The Velvet Underground & Nico ב 1967 זו קצת הסחפות.
הוא יצא במייג'ור לייבל עם דחיפה מאד רצינית של כנראה האמן הכי מפורסם בעולם בתקופה ההיא, זה נכון שלא קנו אותו יותר מדי, אבל הוא בהחלט זכה לחשיפה ואנשים בהחלט שמעו עליו, הם רק לא אהבו אותו יותר מדי.
דוגמא יותר טובה זה אלבום כמו The Modern Lovers שלקח 5 שנים אחרי שהוא הוקלט עד שהוא יצא או להקות כמו ה Vaselines שאשכרה אף אחד מחוץ לסקטולנד לא שמע עליהם עד שנות ה 90.

נ.ב.
אני באופן אישי לא הבנתי למה זה כזה דחוף לדרג שנים קלנדריות לפי איכות המוזיקה שיצאה בהן, זה עניין מאד מסובך שלא עוזר בתכלס לכלום.

נ.ב.ב.
אבל בכל מקרה, 1967 נפסלת אוטומטית בגלל מועדון הללבות של הכוס של האמא שלכם זונה איזה שם דבילי לתקליט זה.

King dude חזק

קינג לוליפופ לא רואה אותו ממטור.

נהוג לומר על הוולווט אנדרגראונד שהם להקה של מוזיקאים. לא התכוונתי לומר שבאמת "אף אחד" לא שמע אותם. התכוונתי שבזמן אמת הם לא הושמעו ודי זכו להתעלמות גורפת מצד הציבור (השמעות בתחנות רדיו לדוגמא, כמקדמי מכירות). בציבור הרחב אף אחד לא שמע אותם, בספק אם מישהו שמע עליהם מעבר לסצינה הניו יורקית הצרה שלהם. אנדי וורהול אמנם היה סופרסטאר בקנה מידה לאומי והוא פרש עליהם את חסותו, אבל ספק עד כמה מפירסומו באמת הצליח לחדור את מעטה הציבור האמריקאי הרחב מחוץ לניו יורק. לחשיפה ציבורית רצינית, כמו גם להכרה ציבורית רחבה, הם זכו רק אחרי כעשור ויותר - רק אחרי שמהפכת הפאנק הזיזה כמה דברים בעולם, והוולווט אנדרגראונד צויינו והוזכרו כסנדקים וכאחת ההשפעות הגדולות עליה. גם ההצלחה היחסית של לו ריד בשנות השבעים הצליחה להחדיר אותם לתודעה. נדמה לי שבעיקר שקיעת מהפכת הפאנק בשנות השמונים, בשלותה והיטמעותה בטעם המוזיקלי הרחב הם אלו שאפשרו לציבור הרחב "לגלות" את הוולווט אנדרגראונד.

אני מודה ומתוודה שעד אתמול לא שמעתי על או את מחתרת הקטיפה
גיגלתי קצת לגבי אלבומי הרוק הבולטים של 1967 ונוכחתי לדעת שעל מחצית מהם
בערך גם כן לא שמעתי אי פעם והם גם לא הוזכרו כאן

לא הפסדת כלום.

למה? הם לא רעים. Venus in fursחמוד.

בדיוק,
"לא רעים", "חמוד",
יש אלפי להקות להכיר קודם.

מן הסתם יש המון להקות שכדאי לשמוע לפני וולווט אנדרגראונד.
רובן המכריע גדל על וולווט אנדרגראונד בעצמו.


גילוי נאות 1: כן אני יודע שזה מיתוס נדוש שלאו דווקא יש לו אחיזה במציאות.
גילוי נאות 2: יש לי חיבה בלתי מוסברת וארוכת שנים ללהקה הזאת.

ההמלצה שלי היא Sonic Youth. ההשפעה שלה היתה עצומה.

סוניק יות' זאת כמובן אחת הדוגמאות המובהקות ללהקות שלא היו יכולות להתקיים בלי הוולווט אנדרגראונד. אפשר להגיד שזה ממש המשך ישיר אחד של השני.

הגדולה של הוולווט אנדרגראונד היא לאו דווקא מוזיקלית (אם כי גם) - אלא בעיקר במקוריות, בחלוציות, בפריצת הדרך, בהעזה. קיבינימאט, הם עשו דברים כבר ב-1965 או 6, דברים שהשפיעו על הסאונד של סוניק יות' עשרים שנה מאוחר יותר, ושגם אז, עשרים שנה אחר כך, נשמעו מהפכניים ולא קלים לעיכול. צלילים לא קונבנציונאליים, רעשי מגברים, פידבקים ודיסטורשנים. שלא לדבר על הוויולה המעוותת והחורקת של ג'ון קייל.
הגדולה שלהם גם בטקסטים ובנושאים שעליהם הם שרו, נושאים מעוררי מחלוקת ומרתיעים - אלימות, אלימות מינית, פנטזיות מיניות, יחסי סאדו-מאזוכיזם, סמים (ולא אל.אס.די, יותר כמו הירואין), בילבול של זהויות מיניות, הומוסקסואליות, טרנסקסואליות וטרנסג'נדריות. והכל כשהביטלס עוד שרו "שי לאבס מי יה יה יה" ובקליפורניה שזרו פרחים בשיער.
והגדולה שלהם גם בסצנה הניו יורקית האמנותית של הפקטורי של אנדי וורהול, שהם היו במרכזה.
קיבינימאט, לחשוב מה הם עשו ואיפה הם היו בשנים שהביטלס עוד היו חנוטים בחליפות ובשיער מסודר. זה פשוט בלתי נתפס.
ואם זה עדיין לא היה ברור - לו ריד

בלי שום קשר (ועם המון קשר, כמובן) - סוניק יות'

גם סוניק יות' די חרא.

כתמיד, תענוג לקרוא את הניתוחים שלך

אני עם האלפקה פה.

לו ריד וג'ון קייל

מה חדש?

זה די מיתוס.
הוולווט אנדרגראונד עשו טור די רציני בארה"ב, היו להם כתבות בעיתונים, ראיונות ברדיו והופעות בטלויזיה, ניקו גם היתה ידוענית לא קטנה (וקוסית על). עכשיו זה נכון, הם לא היו מפורסמים כמו הביטלס, אבל זה די באנקר שחובבי רוק ב 1967 שמעו עליהם.

זה קרה הרבה יותר מוקדם.
Sweet Jane היה להיט רדיו די רציני ב 1970 ואחרי שלו ריד הוציא את רובוטריק ב 1972 ו Walk on the Wild Side נהיה להיט אינטרגלקטי, הוציאו הדפסה מחודשת שלו (בלי האוריגמי של וורהול) והכניסו אותו ואת הוולווט אנדרגרואנד די עמוק לתודעה הציבורית.
זה נכון שלו ריד די נשכח בשנות השבעים היותר מאוחרות אבל זה בעיקר בגלל שהוא עשה חרא מוזיקה.

אתה שולחן.

אגב,גם בבלוז ובג'אז זו הייתה שנה מכובדת.