ערן כתב:
קודם כל, תקרא הכל. זה לא מאמר מבריק במיוחד אבל לא יזיק.
למה פנימית? כי אמנם הציבור זז ימינה אבל כפי שרואים בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, עם ישראל הוא לא אינטליגנטי במיוחד ונוטה לזרום עם טרנדים ועם "תחושת הרחוב". אם יתחיל סחף בינלאומי נגד ממשלת ימין קיצונית, זה יחלחל גם פה ל-20-30 אחוז שהם לא שמאל ולא ימין מובהק, שהיום חושבים שנתניהו עושה בסך הכל עבודה לא רעה.
מבחינת פרסונות שהם אלטרנטיבה לנתניהו, קשה קצת לשער מה יכול להיות בעוד שנה-שנתיים. בניגוד למה שקובסטר מקווה, גבי אשכנזי הולך לחטוף מכה ביום ראשון אחה"צ עם פרסום דו"ח המבקר הסופי על פרשת הרפז. הציבור לא יזכור לו את זה תוך לא הרבה זמן הודות לזיכרון הישראלי הקצר, אבל יהיה לו קשה להיות ראש ממשלה עם הכתם הזה. אני מניח שהסוג של ליפקין-שחק הבא יאומץ יותר בחום על ידי השמאל-מרכז. מי זה יהיה? כרגע אי אפשר לדעת.
1. קודם כל, זאת טעות שאני רואה את רובכם עושים, הציבור לא זז ימינה,
זה לא פוליטי. זה עניין של אופי.
הציבור נהפך להיות פסימי בעליל לגבי הערבים ותהליך השלום,
הוא נהפך לציבור שונא הרבה הרבה יותר (ערבים, אבל לא רק),
הוא נהפך לציבור הרבה פחות סובלני,
הוא נהפך לציבור הרבה יותר פטריוטי. (לא במובן החיובי, אלא של מפלטו של הנבל)
2. שוב, חוסר הבנה של העמישראל, סחף בינלאומי יגרום לכך ששוב הגויים נגדנו,
ביבי הגבר תכנס בהם.
3. שנתיים זה לא רחוק, אם הייתה אלטרנטיבה, היא כבר הייתה צריכה להתחיל לצמוח.
4. לא רואה שבשנים הקרובות הליכוד מתקרבים ללהפסיד, הסיכוי לאלטרנטיבה צריך להתחיל משם, אבל זה נע בין בלתי אפשרי לאופציות יותר גרועות.
להיות פסימי לגבי הערבים ולגבי תהליך השלום, להיות פחות סובלני, להיות יותר פטריוטי, להיות יותר שטוף שנאה - צר לי לבשר לך, אבל מאז ומעולם אלה היו היסודות שהימין נסמך עליהם.
ככה שלשיטתך שלך, הציבור בישראל הפך לימני יותר או לפחות ליותר susceptible להפיכה לימני.