טור לא אוהד של אבי סגל (שלא ידוע כאוהד מכבי) בישראל היום:
פזמון חוזר"ייתכן שהשופטים עשו חסד שלא הפסיקו את המשחק", קבעו הדיינים בהחלטתם על המהומה במשחק בין הפועל ת"א לברק נתניה בשבוע שעבר. למרות המשפט הזה, הפועל ת"א לא יצאה מרוצה מההחלטה - עונש של משחק רדיוס עם קהל במרחק של 50 ק"מ, שני משחקי רדיוס על תנאי, 30 אלף שקלים קנס וסגירת שלוש השורות הראשונות מאחורי הסלים במשחקי הבית עד תום העונה.
לא רק שבהפועל לא יצאו מרוצים, אלא אף הודיעו שהם "בהלם". לא ממש ברור ממה. במקום לקחת את העונש היותר מסביר הזה ולהמשיך הלאה, הפועל לא נרגעת מהמלחמות ומתחושות הקיפוח. בנסיבות הקיימות, הם לא יכלו לקבל עונש "טוב" יותר (אולי רק בהיבט הכספי). האדומים קיבלו משחק רדיוס אחד בלבד (התביעה דרשה שניים), שהוא בעצם הפעלת עונש על תנאי.
"נדהמנו מההחלטה", אמרו בהפועל אתמול. "התחושה היא שהאווירה הציבורית חרצה את דיננו עוד טרם הדיון. בית הדין האשים אותנו על האווירה ביציעים, שהיא עניין סובייקטיבי לחלוטין. העונש שספגנו חמור שבעתיים ממקרים אחרים שבהם הוענשו קבוצות, לא על אווירה ביציעים אלא על פגיעה פיזית בשופטים".
אם לא מדובר בתגובה טקטקית, היא לא מובנת כלל. נראה שיש כאן מקרה של בעיה בחיבור עם המציאות. הפועל חייבת להשתחרר מתחושת הקיפוח התמידית שאפיינה אותה לפני הדיון, במהלכו ואחריו. אבל שם חוזרים על הפזמון, ולפיו אילו זו היתה קבוצה אחרת, העונש היה קל יותר.
בקבוצת האוהדים אוהבים לראות עצמם מיוחדים ומבקשים שלא ישוו אותם לאחרים. כשמגיעים לעונשים, המנטרה כבר מתחלפת והם רוצים להיות כמו כולם.
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=25246&hp=1&newsletter=01.01.2013ראצ'ו לטיפולך