ציטוט:
נדמה כי השבוע הזה, שהביא לידי ביטוי מסעיר וחשוב את הפולמוס לגבי התנהגות אוהדי הפועל ת"א – נורמה או א-נורמה – מכתיר אותם באופן סופי, אצלי, כאנשי השנה בספורט הישראלי.
יש ויכוח אינסופי בין מי שנרתע מהם לבין מי שהתעמק בהם - נקרא לזה בלשונו המרתקת של עלי מוהר ז"ל: פולמוסאי ובר קולמוסא – האם אוהדי הפועל ת"א הם בחלקם חוליגנים או שהם אוהדי ספורט לא שגרתיים בנוף השמרני משהו של תרבות הספורט בישראל. אני לא נכנס כאן אפילו לשורה בהתחבטות בסוגיה הזו, אבל אינני יכול להתעלם מהיכולות שלהם לשנות פה סדרי עולם. אוהדי הפועל שינו את תרבות העידוד בישראל, מדברים במספרים מרשימים בניגוד למספר הרשמי על גודלם האמיתי, והם מציגים אג'נדה. אפשר לקרוא לה אידיאליסטית מדי, מנוכרת מדי, אנרכיסטית משהו, אולי אף אוטופית, אבל אג'נדה. כזו שיכולה להוציא מאוהדי יריבותיה המושבעות של הפועל גם מלמולי מחמאה על ההישגים. שהרי אוהדי הפועל ת"א מכתיבים את סדר היום בהפועל ת"א, בכדורגל ובכדורסל, קובעים את הדרך ומשלמים עליה ביד נדיבה. במידה מסוימת יש כאן הגשמת חלום: האוהדים, אלה שעבורם קיים המועדון, מוכנים לשלם מכספם כדי שהדרך שלהם תיושם.
רגע, תאמרו, הרי השנה טיאטאו אוהדי הפועל את אלי טביב מהפועל ת"א. וזו בדיוק הנקודה: אוהדי הפועל החליפו בעלים בהפועל ת"א שלטענתם לא רק שלא גילם את רוח הפועל, אלא אף לא שילם בממון כדי להכשיר את דרכו במועדון. ובמקום טביב הם לא הציבו טייקון אחר, אלא מיצבו את עצמם, בשלב הזה באופן חלקי, כבעלי המועדון, אולי כדי לומר: לא רוצים טובות, נסתדר לבד. גם בדרך הזו מתמודדת הפועל ת"א על תואר האליפות אולי כדי לנתץ את הקלישאה ואולי בעצם לא (הרי גם הם בעלי הבית) ש"בעל המאה או בעל הדעה".
ואוהדי הכדורסל, שחלקם גם נמצא בכדורגל, הביאו השנה את המועדון אותו הקימו מחדש בליגה ב', אל הליגה הבכירה, זו שמכבי ת"א נמצאת בה. יש שיאמרו: החזירו את תרבות שירי השואה. ויש שיגידו שהחזירו את העניין לכדורסל הישראלי, לטוב ולרע, תלוי בעיני המתבונן.
אז נכון, צדקנות וגלגול עיניים לשמיים לא ממש עוזרים לאוהדי הפועל להוכיח את בדלנותם המרעננת, אבל מצדיקים לפחות את הבחירה בהם לאנשי השנה: המחאה, העקשנות, הויכוח הערכי לגבי גבולות חופש הביטוי, ההתמדה, ואולי בעצם גם ההצלחה.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
