bloodbrother כתב:
romario כתב:
bloodbrother כתב:
romario כתב:
ארה"ב אוכלת מה שהיא בישלה לצערנו.
תרבות חומרית גשמית המחנכת אך ורק להנאות גשמיות וקידוש תאוות עולם הזה.
ואני לא אכנס לעוד כמה חברות שברצוני להאשים.
מקרה קשה ומזעזע.
כן, עדיפה התרבות הדתית, של סקילת הומוסקסואלים ובחורות קלות דעת, ילדים סוררים. התרבות שמעדיפה לתת בנות לאונס קבוצתי מאשר "מלאכים" (תשאל את אברהם כמדומני). תרבות שמקדשת אינסוף נשים לגבר אחד. תרבות שאם אלוהים "אומר לך" לרצוח את הילד שלך, אז סבבה. תרבות שבה מי שאינו חלק ממנה, אין לו "נשמה". תרבות של הדרת נשים. תרבות של יריקה על ילדות. אחלה תרבות שבעולם.
דמגוגיה בגרוש.
אין דבר כזה תרבות דתית.
יש תורה שגורמת לעבודה פנימית הורדת האגו והסתפקות במועט ולאו דווקא לרצות בתוצאה המיידית אלא מדברת על דחיית סיפוקים.
לבין תרבות השפע(אותיות פשע) שרוצה תוצאות מידיים ובכך נותנת גושפנקא לחברות התרופות,התיקים,המזון המעובד והמסכים.
משה שכעס שלא רצחו את כל הנשים והילדים של המדיינים, והורה לרצוח את הילדים והנשים שאינן בתולות (את הבתולות להשאיר ללוחמים). ממש הסתפקות במועט והורדת האגו ודחיית סיפוקים.
חשבון ארוך היה לישראל עם המדיינים לפי הפשט כמובן.
הציווי האחרון על משה מפי ה' זה לחסל את קליפת מדיין שגרמה להרבה חללים יהודים בגשמיות ובעיקר ברוחניות.
התורה כל כולה מדברת על עבודה פנימית וגם התיאור של מלחמה זו היא עבודה פנימית והתגברות על היצר הרע באופן של מלחמה.יש לנו השגה מי זה משה רבינו?
התורה מתארת כיצד יוסף התגבר על יצרו ולא התפתה לאשת פוטיפר ובכך פעל המשכת אור עצומה לעם ישראל וקיצר את גלות מצרים.
בכל מקרה כל ספרי המוסר,החסידות וגם ההלכה מכוונים אותנו לעבודה פנימית של התגברות על היצר ושליטה מלאה עליו בסופו של תהליך.
אפילו הדבר הכי פשוט כמו ברכה לפני ארוחה יוצרת הזדמנות לעצור שנייה ולהתבונן מה אתה מכניס לפה.
כל המערך של הכשרות זה תהליך בירור מדהים של המנעות מלהכניס כל דבר.
היהדות מחנכת לחיים פשוטים של ענווה ולהיות שמח במה שיש לך.
השבת למשל זה התנתקות של אדם מכל דבר כמעט ששייך ליום חול,התנתקות שמביאה אותך לידי התבוננות ולידי חשיבה בלי צורך בכל מיני דברים שהנפש מתאווה אליהם.
מדברת על מצוות צדקה,הכנסת אורחים,המנעות מתאוות עולם הזה.
מקיפה כל תחום בחיים ונותנת שלוות הנפש ושלוות הגוף.