Frank Serpico כתב:
מילה לגבי גור, בטח גור ממש צעיר - הלא בשבילך יודע או יודעת את כל מה שכרוך באימוץ גור קטן? מדובר בחתיכת שנה-שנה וחצי לא פשוטים בכלל. בכלל בכלל לא פשוטים.
למשל, בחודשים הראשונים (עד גיל חצי שנה) הגור צריך לרדת כל כמה שעות כדי לעשות צרכים למטה וכדי לא לעשות בבית (וע"י כך להרגיל אותו בהדרגה להתאפק) - מדובר בכל שעתיים בגיל חודשיים, כל שלוש שעות בגיל שלושה חודשים, כל ארבע שעות בגיל ארבעה חודשים וכן הלאה. אי אפשר, אני חוזר - אי אפשר לקחת גור בן חודשיים ואז ללכת לעבודה ולהשאיר אותו שמונה שעות לבד בבית. גם לא שש וגם לא ארבע. יש מי שיהיה איתו בבית?
למשל2, גורים, בטח עד גיל שנה, לעיתים גם מעבר לזה, הורסים את הבית. חד משמעית. צריכים להיות ערוכים לזה גם בסידור מחודש של הבית וגם נפשית.
למשל3, גורים וכלבים צעירים, עד גיל שנתיים לפחות, הם פקעות קטנות של אנרגיה לא נגמרת. חייבים להשקיע זמן רב בלצאת איתם לטיולים ממושכים, בריצה (ג'וגינג או אופניים), במשחקי כדור, במשחקים עם כלבים אחרים וכד'. תלוי כמובן בסוג ובגזע הכלב. ויסלה, למשל, או ויימרנר זה מצבור אנרגיה בלתי מתכלה. ואם לא עוזרים לו לכלות את האנרגיה שלו, היא מתכלה מעצמה על השטיח, ועל הספה בסלון, ועל הנעליים, והארונית.
אלו שלוש מהסיבות העיקריות שבגללן (לא בגללן, אלא מחוסר מודעות להן) אנשים לוקחים גורים, ואז, כעבור כמה ימים או שבועות, כשהם מתוודעים למה שכרוך בגידול ובחינוך גור, הם נוטשים אותם. אלו הסיבות העיקריות שבגללן גורים וכלבים צעירים ננטשים - פתאום "מגלים" במה זה כרוך לגדל גור. ממש הפתעה!
אני בכלל תמיד ממליץ לאמץ דווקא כלב בוגר יותר, אפילו צעיר אבל לא גור. כלב בן שנה וחצי או שנתיים, אפילו שלוש, כבר עבר את הגיל ה"בעייתי" (אבל הנפלא), כבר נגמל מכל בעיות הילדות, כבר עבר את גיל ההתבגרות של הכלבים (כלבים בתקופת הטינאייג'ריות שלהם הם בלתי נסבלים לפעמים), כבר יודעים מה אופיו היציב והסופי, יודעים מה לוקחים.
חשוב שהלא בשבילך שלך יהיה או תהיה מודע או מודעת לכל אלו.
האם היית אומר שכל הבעיות שהצגת לא קיימות כשיש בית פרטי/עם חצר סגורה ?
כך הכלב חופשי ויכול להשתובב כאוות נפשו.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
) הם לא יכולים לשמור עליה והם מחפשים לה בית. נראה לי שגם התחילו לה חיסונים, אבל אני לא סגור על מי מו מה.
)
