אני מדבר עם אוהדים, וקורא פה, ובפייסבוק, ומבין משהו שכנראה לא מבינים בהתאחדות, ובתקשורת, ובאיגוד השופטים, ובבית הדין, ובקבוצות האחרות, ובמועדון שלנו עצמו. עוצמות הזעם והתסכול שהצטברו מטדי ועד אתמול (מהדברים שקרו בתוך המשחקים ואלו שהתרחשו אחריהם), בצירוף מקרי עבר שצפו שוב (דמארי, ידין, למשל), בתוספת מה שעוד מצפה לנו השבוע (בית הדין על הכרטיסים, אדל) לא דומות לשום דבר שנתקלתי בו. באחריות. אפילו אלי טביב לא הצליח לגייס את כל הזעם הזה באופן כל כך מרוכז, בשבעה ימים בלבד. בעונה שעברה האוהדים היו צריכים כמה חודשי מחאה מתסכלים פלוס תצוגת שיפוט מחפירה בדרבי בשביל להתפרץ. כולנו היינו שם וראינו שלא רק שער 5 לקח בזה חלק, גם 7 ו-2. כי היתה תחושה שהכל סוגר עלינו ושאין לנו יותר מה להפסיד. אז עכשיו הפתיל של אוהדי הפועל קצר הרבה יותר, ותחושת "הכל וכולם נגדנו" רק מתחזקת מיום ליום, ופתאום גם על הדשא נשאר לנו פחות ופחות מה להפסיד. ומה שקורה בשבוע האחרון זו חבית אבק שריפה שמתמלאת בלי שכל הגורמים מבינים שהם ממשיכים למלא אותה ותיכף גם מתחילים להשליך אליה גפרורים בוערים. מדובר, אגב, באותם גורמים שעסוקים בלא להרגיז, חס וחלילה, את אוהדי בית"ר. רובם אפילו לא ציניים או אינטליגנטים מספיק בשביל למלא את החבית בכוונה ולחכות שתתפוצץ. וזו לא תהיה התפרצות של בודדים. וזה קרוב. יותר ממה שחושבים ומבינים, לדעתי. אחר כך, כמובן, יתנערו כולם. בזה הם אלופים.
_________________ ?Don't like much really, do I But what I do like I love passionately
|