פורום השדים האדומים

מצטער, אני ממש לא מסכים איתך, (לגבי החלק השני, עם הראשון אני מסכים לגמרי)
רופאים (ואחרים) כל הזמן מסבירים כמה זה חמור,
כולם יודעים מה צריך לעשות בשביל לשמור על משקל בריא (רבאק, אפילו החבר של רומריו, הרמב"ם, עלה על זה ממזמן) ואפילו אם לא, לא בעיה למצוא באינטרנט/אצל חברים/קופה"ח וכו'
הסיבה להשמנה זה לא שאנשים לא יודעים, אלא לא רוצים, או לא טורחים.

אני סטודנט לרפואה ועשיתי כמה קורסים בתזונה (גם בפקולטה וגם מחוץ לפקולטה) אבל הסיבה העיקרית היא שאני מתעסק בתחום הזה כל החיים בערך ואני משתדל להחשף לרוב הספרות (המדעית) בנושא.

BMI הוא ראשי תיבות של Body Mass Index והוא כנראה המדד שמשתמשים בו הכי הרבה בתזונה וברפואה בנושא של השמנה (פשוט כי יותר קל לבדוק אותו מאשר אחוזי שומן וכו'). זו בסה"כ נוסחה שמתייחסת לגובה ולמשקל שלך. כמו שאתה יכול להבין זה מדד בעייתי, כי אם אתה מפתח גוף בחדר כושר נניח אז המשקל שלך מורכב במידה רבה משרירים ואז ה-BMI שלך יהיה גבוה אבל הוא לא בהכרח ילמד על עודף משקל (כלומר, ה-BMI לא מתייחס להרכב המשקל אלא רק למשקל עצמו). המדד הזה בכל זאת שימושי כי כשעושים גרף של סיכון למחלות שונות מול BMI מקבלים גרף שמראה על קשר ישיר מאוד מובהק, כלומר ה-BMI הוא בכל זאת מדד שימושי כדי לשים אנשים בקבוצת סיכון.
נוטים היום להגדיר BMI של מעל 25 כמשקל עודף, מעל 30 זה כבר נחשב obese ומעל 35 זה morbidly obese. אבל צריך להבין שההגדרות האלה הן די שרירותיות וגם משתנות כל כמה שנים. כמו כל מדד רציף קשה לחתוך באמצע ולהגיד ש0.01 מתחת לנקודה זה תקין ו-0.01 מעל לנקודה זה לא תקין. בכל מקרה אני מוצא טעם להשתמש במדד הזה ובהגדרות האלה במקרים מסוימים.

לגבי הקלוריות, כמו שהוסיפו פה אחרי, אל תענה את עצמך יותר מדי (ועם 1800 קלוריות גם אין סיבה - זה מאפשר לך לאכול סבבה כל עוד אתה נמנע מדברים משמינים במיוחד). זה שאתה כבר עושה ספורט באופן קבוע זה יתרון ענק (כי להתחיל זה קשה ולהתמיד עוד יותר קשה) וריצה זה אחד הדברים הטובים ביותר להורדה במשקל. אני גם חסיד נלהב של אימוני התנגדות (משקולות וכו') אבל אם זה יותר מדי סרט בשבילך ולא תוכל להתמיד בזה אז להשאר עם ריצה זה לגמרי אחלה. שוב, הכי חשוב זה לעשות דברים שתוכל להתמיד בהם.
אבל אני כן ממליץ לך מאוד להכנס להרגל של "ספירת" קלוריות, או יותר נכון הערכת קלוריות. המידע הזה מאוד זמין, זה לא כזה סיפור ואחרי תקופה קצרה זה יבוא לך בצורה די אינטואיטיבית. תשתדל להעריך לכיוון הגבול העליון של הקלוריות (כלומר אם אתה לא יודע אם אכלת עכשיו 500 או 600 קלוריות, תספור 600).

אני תמיד הייתי בגישה הזאת כמו שלך, שאנשים פשוט "לא רוצים/לא טורחים" וכו'. נורא קידשתי "משמעת עצמית" (במידה מסוימת עדיין) ושפטתי בחומרה אנשים שלא מתנהלים בצורה כזאת.
אבל כשאתה מבין איך הטבע האנושי עובד, זה ממש לא שחור ולבן.

המין האנושי במשך 99.9% משנות האבולוציה שלו היה במחסור של מזון. התפתחנו לאהוב סוכר (לא סתם לאהוב - to crave) ולאגור כמה שיותר שומן לקראת הבצורת הבאה. מערכת הדחפים הזאת טבועה בנו. המוח שלנו לא בנוי לעולם המערבי, לשפע הזה של מזון מלא סוכר ושומן שמקיף אותנו מכל עבר, דוחף לנו פרסומות לפנים ושם לנו את הדוכן של הממתקים ליד הקופות בסופר. השמנה היא כמעט ה-default. חביבי, it's a rigged game. שמירה על משקל תקין בעולם הזה מצריכה מנגנוני אינהיביציה די מפותחים לכל אותם דחפים.
לייחס פה "רצון" למשהו זה בכלל די מצחיק. הרי המגיפה הזאת היא מה20-30 שנה האחרונות. איך זה שלפני 30 שנה אנשים "לא רצו"? אף אחד לא "רוצה" להשמין. השמנה זה עניין פסיבי בעולם של היום, לא אקטיבי (מתקשר למה שאמרתי לגבי ה-default). להוריד במשקל זה עניין אקטיבי.

רוב השמנים רוצים להרזות, וגם רוב המעשנים רוצים להפסיק לעשן דרך אגב. לפחות מתישהו. הם פשוט צריכים עזרה. וכשאני מדבר על מודעות של רופאים אני לא מתכוון רק לזה שיגידו למטופל "שמע חבר אתה בעודף משקל, תאכל בריא ותעשה ספורט". שידעו להציג לו את כל המידע (כולל הסיכונים) ואת כל האופציות (כולל התערבויות פרמקולוגיות וכירורגיות שיש היום), שידעו להפנות אותו לדיאטנית של הקופ"ח, ושידעו גם לעשות את זה בצורה נכונה ברמה האישית. כמובן שגם מערכת הבריאות צריכה להקצות להם את הזמן והמשאבים בשביל זה אבל כרגע נשאיר את זה בזה.

זה מדד די בעייתי גם בגלל העובדה שהכסף שהוזרם לאירגון הבריאות העולמי(שקבע את המדד הזה) קפץ בעשרות אחוזים אחרי פירסום המדד ב98. עניין הקלוריות הוא לא כל כך פשוט, אם תצרוך 2000 קלוריות ביום מפירות וירקות זה לא כמו שתצרוך אותן משומנים.

בר, מהידע המצומצם שלי, שתייה לא מסתכמת בכמות הקלוריות בלבד. הרי המים שבגוף שלנו סופחים את הזבל ומאיצים תהליכי חילוף חומרים. ככל שתשתה יותר מים, כך הם יהיו פחות סמיכים וכך יתייעל חילוף החומרים שלך בגוף(תהליכי אוסמוזה ודיפוזיה בתאים, אבל אני לא הסטודנט לרפואה באשכול כך שאני לא מקור מוסמך).

אני חייב לומר שמאוד משמח אותי לשמוע שזאת גישה של רופא לעתיד. בתור מי שעובד (גם) עם רופאים, זאת לא הגישה הנפוצה, אם נגדיר זאת בעדינות. הרבה פעמים אני נדהם לשמוע איך רופאים מדברים על פציינטים מאחורי הגב וכמה מעט הם בוחנים את דרכי ההתערבות שלהם.

Officer - ההערה הראשונה שלך ("זה מדד בעייתי כי הוזרם כסף לאירגון הבריאות העולמי") היא logical fallacy רציני. זה מה שנקרא non sequitur, המסקנה שלך פשוט לא נובעת מהטענה. מעבר לחשיבה הקונספירטיבית כאן שאני לא אכנס כאן לבעייתיות הספציפית בה, זה שצד מסוים הרוויח משהו ממעשה מסוים לא אומר אם המעשה נכון או לא. כדי לטעון שה-BMI בעייתי (וכפי שאמרתי הוא אכן בעייתי מסיבות שונות) כדאי שתביא טענות שמראות שהוא בעייתי כמדד ולא תתייחס לתוצאות שרירותיות כלשהן (בכל מאורע משמעותי יש מנצחים ומפסידים ולכן תמיד ניתן לתפור טיעון דומה). זו פשוט חשיבה פגומה וכמובן לא רציונלית. מעבר לזה גם עובדתית אתה טועה והמדד הזה פורסם לראשונה ב-1972 במגזין רפואי. מה שאירגון הבריאות עושה זה לעדכן את ההגדרות של משקל עודף - השמנה חולנית בהתאם לנתונים מחקריים שקשורים לקבוצת סיכון למחלות מסוימות (סוכרת, מחלות לב, סוגי סרטן שונים וכו').
לגבי ההערה השניה, זה כמובן נכון שלא כל הקלוריות דינן זהה ויש חשיבות לא קטנה לתזונה מאוזנת. אבל אני בכל זאת טוען שמבחינת משקל נטו, המאזן הקלורי הוא העניין המרכזי. תזונאי ידוע בארה"ב ערך דיאטה של ממתקים שבה אכל כל יום 1500 קלוריות של אוראו וכו' (רק בשביל הנקודה) והדגים ירידה משמעותית במשקל. זו כמובן לא הוכחה חותכת (רק אנקדוטה) אבל בכלל הספרות המדעית בנושא והפיזיולוגיה של הגוף מראים את הנושא הזה כל פעם מחדש.
שוב אני מדגיש שזה מאוד חשוב לאכול מאוזן ובריא, ואני לרגע לא טוען אחרת. מה גם שכשאתה אוכל מאוזן ובריא, הרבה יותר סביר שתגיע למאזן קלורי שלילי בלי קשר (אוכל "בריא" בדרך כלל גם מכיל פחות קלוריות וגם יותר משביע באופן יחסי, כך שהוא חשוב בכל דיאטה). אבל עדיין, אם תאכל דברים סופר בריאים שיכניסו לך יותר קלוריות ממה שתוציא, אתה תשמין.

לגבי מה שכתבת על שתייה - הגוף שלך שומר על האוסמולליות של הדם בצורה קנאית מאוד, כי גם סטיות מאוד קטנות באוסמלליות יכולות להביא לתוצאות הרות אסון. אני לא אכנס לפרטים אבל מנגנוני הויסות בגוף שלך מאזנים את האוסמולליות לבד עד לרמות המדויקות ביותר (למעט מקרים פתולוגיים כמובן), ולמה שאתה שותה אין השפעה על האוסמולליות למעט מקרים קיצוניים (כמו הרעלת מים - שאנשים שותים ליטרים של מים בזמן קצר מאוד וגורמים להיפונתרמיה חמורה שיכולה להיות קטלנית).
בלי קשר לזה, יש סיבות רבות אחרות שכדאי לשמור על הגוף רווי (עדיף ע"י מים). המלצות שונות לגבי צריכת נוזלים (כמו 2 ליטר ביום) לעולם לא יכולות להיות מדויקות כי התנאים של כל אחד שונים. לבן אדם שחי בתל אביב בקיץ והולך לים כל היום תהיה המלצה שונה מאוד מבן אדם שחי בסקנדינביה בחורף וכו'. המדד הכי טוב הוא פשוט הצבע של השתן - כפי שנאמר, "פיפי שקוף אתה אלוף". כמו שאמרתי גם לא צריך להגזים בשתייה כי אפשר להגיע למצבים של הרעלה במקרים קיצוניים.
מעבר לזה לא הייתי שובר את הראש בעניין הנוזלים.

Fez, קודם כל לא הייתי מתרגש מ-BMI 26 (ליתר דיוק 25.7)
מספיק שיירד 3-4 ק"ג והוא ב-BMI תקין פר הגדרה.
האם זה מה שיעשה את ההבדל ? אותם כמה ק"ג ספורים ?
מעבר לכך, צריך לראות את בדיקות הדם שלו בדגש על פרופיל שומנים,
וכן לתחקר אותו בנוגע לגורמי סיכון נוספים.

כן, כנראה שאני צריך להתחיל לשים לב גם למה שאני שותה, ולא רק למה שאני אוכל. אני באמת באופן קיצוני כמעט ולא שותה מים בצורתם הטבעית.

ובשולי האשכול,
יש טעות נפוצה עם הכינוי שלי, בר קולמוסא זה לא שם פרטי ושם משפחה (כמו נגיד, פרנק סרפיקו), זה אחד הדמויות מהטור של עלי מוהר, ובפרט מהטור האהוב עלי במיוחד:

כל מה שאמרת נכון עובדתית.
בכל מקרה כמו שאמרתי ה-BMI מדד רציף ולכן שאלות כמו "האם זה מה שיעשה את ההבדל?" הן בעייתיות. הרי החיתוך ב-25 הוא "שרירותי" (לפחות במובן שלא קורה משהו דרמטי בין 24.99 לבין 25.01) כמו בכמעט כל מדד שיש לנו בקליניקה (למשל בבדיקות דם). וגם ברור ש-BMI 26 לאדם בריא בגילו שעושה ספורט זה לא כמו אותו BMI לבן אדם עם היפר כולסטרמיה, עישון של 20 שנה והיסטוריה של התקפי לב וסוכרת במשפחה. כלומר ברור שאין פה שום דבר שחור ולבן.

אבל בהחלט, בן אדם שאינו במשקל תקין וגם מביע רצון לטפל בבעיה, הייתי ממליץ לו בחום לעשות זאת ולא להזניח את עצמו כי "מה זה כבר כמה קילו". אגב, בגלל הגישה הזאת גם הרבה אנשים משמינים (זה לא רק "מה זה עוד קילו" אלא גם "מה זה כבר עוד פרוסת עוגה אחת" וכו'). כלומר אם לא נשים את הגבול בשום מקום ברור שלא ניתן יהיה לטפל בשום דבר.

וקצת על פרדוקס הערימה במתמטיקה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7% ... 7%9E%D7%94
מדרון חלקלק באתיקה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%9C%D7%A7
בעיית התיחום בפילוסופיה של המדע:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7% ... 7%95%D7%9D
Continuum Fallacy מעולם הלוגיקה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Continuum_fallacy

כל הרעיונות האלה מבטאים את הבעייתיות בשימת גבולות ברורים כשמדובר במדדים מעורפלים שנמצאים על ספקטרום. בסופו של דבר לפחות בהקשר הקליני יש חשיבות גדולה לשימת גבולות.

אנחנו סוטים מהנושא בגדול, שזה עצות לבחור הספציפי. אבל 2 הסנט שלי
- כמו שכתב FEZ, בלי FAD DIETS למיניהן. הן מקדמות ירידה מהירה במשקל שחוזר אח"כ. הרי לא תוכל להתנזר מפחמימות כל חייך, למשל (מה עוד שארגון רופאי הלב האמריקני יצא באזהרה לדיאטה הזו).
ירידה מתונה במשקל עם תפריט מאוזן (אפשר ורצוי להתייעץ עם דיאטנית שתתאים אותו גם לסדר היום שלך) ופעילות גופנית.
- אין אמצעים פרמקולוגים. היו כמה תרופות שהורדו מהמדפים (תופעות לוואי קשות). יש את האורליסטאט, אבל היא עוזרת בשוליים וגם זה לא לטווח ארוך (וגם גורמת לשלשול שומני שזה אומר שהקקי לא רוצה לרדת באסלה).
- העצה של האופיסר מצויינת - רק מיים. אנשים ששותים משקאות דיאט משמינים, יש עבודות שהשוו אנשים ששותים מיים ואנשים ששתו משקאות דיאט (תנאי פתיחה שווים מבחינת פעילות גופנית, משקל וכדו') ומי ששתה משקאות דיאט השמין. יש כמה תאוריות שקשורות בגירוי מרכז ההנאה ועל זה שהמח בהמשך דורש את ה"סחורה האמיתית" בסוכר.
- רצון - 97% מהאנשים שעושים דיאטה משמינים בחזרה. בסופו של דבר זה דורש מאמץ תמידי. אמנם FEZ תיאר את המצב כחשבון עו"ש, אבל כולנו רואים שיש אנשים רזים ויש אנשים שמנים. יש פה עניין הורמונלי מורכב- יש הורמונים שמגרים רעב ויש כאלה של שובע, זה משחק מורכב ולא מובן עדיין. אבל זה לא משהו שלא ניתן להתגבר עליו. ופה מגיע הרצון ויכולת ההתמדה. ופה אף אחד, גם לא הרופא הטוב בעולם יוכל לעשות את זה בשבילך. אתה חייב להחליט שאתה שייל ל3 % האלו.
- ההורמונים הנ"ל שומרים אותך על "נקודת איזון" מסויית. זה אומר שבין גיל 20 ל45-50 המשקל משתנה מאוד מעט (פחות מ10%) אצל רוב האנשים.זה לא שאתה בדרך להשמנה מטורפת.
-BMI הוא מדד טוב להערכת כמה אתה קרוב למחלות לב וכלי דם, הוא לא המדד לחישוב IDEAL BODY WEIGHT (תגגל תמצא את הנוסחא, יש הרבה)
-חשוב יותר להיות פעיל גופנית ובכושר מאשר רזה. הכי חשוב שתמשיך לעשות ספורט.

ובקשר ליחס הרופאים לשמנים - יש הרבה צדק בטענות כלפי הרופאים. אני רק יכול לומר שזה מייאש ובסופו של דבר הכל קם ונופל על רצון.
בהצלחה. זה באמת חשוב.

דיפ רד -
לגבי עניין המים אני כמובן מצטרף (מהבחינה שכדאי לשתות בעיקר מים).
בכלל, זה אחד ההרגלים הטובים ביותר שיש לחיים, ואין מניעה לשתות מי ברז דרך אגב. כך שזה גם מאוד חסכוני.

אני רק אעיר שהנתון לגבי 97% מהאנשים שנכשלים מתייחס לדיאטות פרופר. כשמדובר על שינוי לאורח חיים סביר שאפשר להתמיד בו לאורך זמן (מה שאנחנו מייעצים לבחור) האחוזים הם הרבה יותר גבוהים וזה הרעיון כאן. כמובן שבסופו של דבר זה מגיע במידה רבה לכוח רצון, לפחות עד שמפתחים את ההרגלים המתאימים.

אתה צודק לחלוטין שאין "כדורי קסם" (פרמקולוגיים) או "שיטות קסם" וזה בכלל אחד הדברים שכדאי שאנשים יכניסו לראש. כל כך הרבה מוצרים, דיאטות וספרים מפמפמים לנו כל היום "קסמים" שיעזרו לנו להוריד במשקל או להשיג ריבועים. אין תוצאות בלי עבודה קשה (או גנטיקה יוצאת דופן).
כשכתבתי לגבי התערבויות שונות (פרמקולוגיות וכירורגיות) זה היה בהקשר כללי וזה דבר שהייתי מייעץ רק לאנשים במצבים קשים (obesity & morbid obesity בדרך כלל בשילוב עם סוכרת טייפ 2).

לגבי ה-set point של הגוף זה נכון באופן עקרוני, אבל תמיד ראיתי את זה בתור ניתוח פשטני למדי שמייחס לפיזיולוגיה קצת יותר מדי כבוד. קודם כל צריך לזכור שהירידה הטבעית בחילוף החומרים בגילאים שציינת גורמת באופן טבעי לעלייה במשקל (גם אם הדרגתית), כך שללא התערבות אקטיבית העלייה במשקל תימשך. ומעבר לזה, שינויים רבים בהרגלי החיים (כמו עבודה חדשה או מסגרת אחרת שמאלצת אותך לאכול הרבה בחוץ, סטרס כללי בחיים ואפילו בת זוג חדשה שנניח גוררת אותך לסגנון אכילה מסוים) יכולים להשפיע במהירות לכאן או לכאן. כך שהייתי מתייחס ל-set point בעירבון מוגבל ורק בהנחה שהרגלי החיים שלך פחות או יותר קבועים.

סליחה,
זה תירוץ עלוב,
יש לנו המון דחפים וצרכים,
ההבדל בנינו לבין חיות או פוליטיקאים,
זה שיש לנו שכל ושליטה עצמית.

אין פה שום תירוץ. עבור עצמי אני מאמץ את הסטנדרטים הכי נוקשים שיש, משתדל להעמיד את עצמי תמיד לביקורת עצמית ו-self reflection ובטח שאני לא מאפשר לעצמי שום תירוץ בשום תחום בחיים. זה מה שאני מאמין בו ברמה האישית, כי זה מה שאני רואה בתור "ראוי".

עדיין כאדם שעתיד לטפל באנשים צריך להבין שיש עוד חלקים להוויה האנושית. הפריפרונטל קורטקס החמוד הזה שלך ש-"שולט" בדחפים (נניח) די מתגמד לעומת המערכות הפרימיטיביות יותר במוח במערכת הלימבית ובגזע המוח. אפשר להתייחס לתהליך של קבלת החלטה כסוג של "דיאלוג" בין כל המערכות האלה, ובסופו של דבר ברוב הפעמים החלקים הפרימיטיביים מנצחים גם אם אתה לא מודע לזה. כמובן שהדברים מורכבים יותר אבל בסופו של דבר זה המצב בקירוב, נרצה או לא. כלומר זה ה-"מצוי".

אתה טוען שאנחנו "לא חיות" אבל עובדתית אנחנו בדיוק זה. רוב המוח שלנו הוא זהה לזה של פרימאטים אחרים, עם כמה מרכזי מפתח מפותחים יותר (בעיקר בקורטקס). זה לא נותן לנו "תירוץ" לשום דבר אבל אנחנו צריכים להכיר בזה בדיוק כדי לדעת להתמודד עם זה.

צריך להבין שכל זה לא אומר שום דבר לגבי איך "ראוי" לנו להתנהג, כמו שדארוויניזם חברתי לא נובע מדארוויניזם. זו סתם גרסא מסוימת של בעיית הראוי-מצוי (שנהוג לפעמים להתייחס אליה ככשל הנטורליסטי). אתה יכול לקרוא על זה כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7% ... 7%95%D7%99
(אם כי הייתי ממליץ לקרוא באנגלית)

זה רק אומר שיש חשיבות בהבנה כללית יותר של ההוויה האנושית מאשר זו שמשתקפת מכל מיני סדנאות self help.

או בקיצור, יש הרבה דברים שאני יכול להתנגד אליהם באופן אישי ועדיין לשאוף להבין מאיפה הם באים (דת, גזענות, התמכרויות שונות, מלחמות). זה לא אומר שאני נותן להם תירוצים כשאני מנסה להבין אותם.

הטיפ שלי:
את הספורט שאתה עושה - תעשה יותר.
תירשם לארועי ריצה מאורגנים ומאתגרים. זה יאלץ אותך להתכונן ולהעלות את נפח האימונים השבועי.
זה גם כיף, גם נותן סיפוק, והירידה במשקל היא תופעת לוואי.
זה גם יאפשר לך לא לחשוב על כל ביס וליהנות מאוכל טוב.

הדברים נאמרים על בסיס נסיון אישי, אמנם מתחום האופניים, אבל לא צריך להיות הבדל. הצלחה מובטחת.

בלי קשר להשמנה, תאכל בריא, ובטח אל תשתה קולה, עדיף כבר לעשן...

FEZ כתב אחלה דברים, אני מאמין באותה גישה.
אני קורא הרבה ספרים שקשורים לאוכל, וספר טוב שקראתי לאחרונה מדבר על הפסכולוגיה של אוכל, איך אפשר להרזות בטווח הרחוק מזה שאתה יותר עירני. לא מדובר בסודות גדולים, פשוט דברים שלא שמים לב אליהם בד"כ כמו למשל:
1. להחליט על המנה שאתה שם בצלחת לפני שאתה מתיישב לאכול. כי אחרת מסיימים וחוזרים לעוד סיבוב ובממוצע אוכלים יותר. זה גם אומר לא לאכול מקופסאות או מסיר כי זה בור ללא תחתית.
2. לא להשתמש בצלחות גדולות (בצלחת גדולה זה נראה שיש פחות אוכל ואנשים מעמיסים יותר)
3. ללכת לסופר עם רשימה מהבית.

ויש עוד טיפים טובים. בעצם מה שהכותב אומר (שהוא גם חוקר בתחום ועושה הרבה נסויים), זה שאנשים לא ממש יודעים מתי להפסיק לאכול, בד"כ אנחנו אוכלים עד שאנחנו מסיימים את מה שיש בצלחת אפילו שאנחנו לא רעבים. בטווח הקצר לא שמים לב לדברים האלו אבל בטווח הארוך זה מתורגם ללא מעט ק"ג עודפים.

האשכול הזה הכניס אותי לדיכאון קשה..

אני שותה בשבוע בערך 10 ליטר קולה, אוכל 500 גרם גבינות עם אחוזי שומן שנושקים ל 100, המון לחם, מאפים ובצקים..
והספורט היחידי שאני עושה זה לדחוף ז׳יטונים בשולחן הפוקר..

בן 30, 1.77 ס״מ, 74 ק״ג.

מישהו יכול להעריך כמה זמן נשאר לי?

תגיד Fez מה דעתך על אופניים?
כתבת שאתה מחזיק מאד מלרוץ. אני גם בתקופות שאני יחסית רוכב הרבה באופניים (שזה אומר 3-4 פעמים בשבוע לעבודה, 10 ק"מ כל כיוון) לא מרגיש שזה ממש משפיע על המשקל והגזרה שלי, אפילו שאני די אוכל אותו דבר לא משנה אם אני רוכב או לא.
זה די משונה לי

אופניים זה ספורט מגניב ואין ספק שלרכב לעבודה באופניים זה הרגל מצוין לחיים מכל בחינה (בריאותית, כלכלית, סביבתית). מבחינה אירובית, רכיבה על אופניים (למעט ברמות הגבוהות) לא מתקרבת לכמות הקלוריות ששורפים מריצה למשל, אבל כל עוד שומרים על דופק מספיק גבוה ומבצעים את הפעילות למעל 20 דקות (מה שאני מבין שאתה עושה) זה נהדר. העניין הוא שזה גם דבר שמשרת אותך פונקציונלית ואתה יכול להתמיד בו, שזה כמו שאמרתי הכי חשוב בכל ספורט בחיים (לעשות משהו שתוכל להתמיד בו).

עדיין צריך להבין שברמת המשקל, ספורט הוא לא תחליף לתזונה. פעילות ספורטיבית היא בעלת חשיבות עצומה מעבר לאספקט הקלורי, אבל מבחינה קלורית נטו היא בעלת השפעה מוגבלת (למעט אצל ספורטאי צמרת מקצוענים שברור שיכולים לשרוף אלפים רבים של קלוריות ביום). בן אדם מן השורה שרץ 30-40 דקות או רוכב 20 ק"מ על אופניים 3-4 פעמים בשבוע שורף מהעניין בערך 1500-2000 קלוריות בשבוע. תחלק את זה לשבעה ימים בשבוע והספורט שורף לך בערך אקסטרה 250-300 קלוריות ביום ממוצע. זה יפה אבל צריך לשים את זה בפרופורציות של ארוחת ביניים קטנה. זה עוזר ליצור את הגירעון הקלורי שאנחנו מעוניינים ליצור, אבל אם דפקתי ארוחת שחיתות של מעל 1000 קלוריות או איזה קינוח מפוצץ קלוריות אז הספורט די מתגמד לעומת זה (מהבחינה הקלורית בלבד כאמור - יש לו יתרונות אחרים).

כלומר, לא תראה תוצאות מיידיות על המשקל מספורט ברמה ובכמות הזאת. תיאורטית, אם בן אדם שלא עשה ספורט והתייצב על משקל מסוים יתחיל לעשות ספורט באופן קבוע ברמה שהוא ישרוף עוד 250-300 קלוריות בממוצע ליום ולא ישנה את הרגלי האכילה שלו, יקח לו בערך 25 ימים לשרוף קילו! (קילו זה בערך 7000 קלוריות)
זאת אומרת שכדי לראות תוצאות משמעותיות על המשקל חייבים לשלב עם הספורט גם שינוי בהרגלי התזונה (אמרנו שהמטרה היא להיות בגירעון קלורי של 500-600 קלוריות ביום)

הורדתי בערך 15 (מתוך 72) קילו לפני שלוש שנים. בהתחלה הייתי מוריד קילו בשבוע אח״כ קצת פחות.
בהמשך העליתי איזה ארבע קילו ועכשיו אני רוצה עוד ודי מתקשה בזה.
אם שמעת על דיאטת הלחם, זו השיטה לא רק להוריד אלא גם לשמור על התוצאה לאורך שנים. אם תרצה יותר פרטים, ארחיב אחרי המשחק.

אתה בדיכאון? נשמע שאתה בר מזל.
לא בדקתי את ה- BMI שלך אבל אני בטוח שעם 1.77 ס״מ, 74 ק״ג אתה בקטגוריה הנכונה, למרות התזונה שלך. ככה שאתה צריך בסה"כ לעשות שינוי קטן בתזונה שלך בשביל לאכול ולשתות יותר בריא בלי שממש תשים לב לזה.

ממליץ מאוד על תזונה לפי שיטת ה ZONE. בעיקרון עובדת על שילוב מאוזן בין פחמימות לחלבונים- כלומר אין ממש מגבלה על דברים שאסור באופן חד משמעי לאכול ולכן מבחינתי זאת תזונה ואורך חיים ולא ממש דיאטה.
אני עם נתונים דומים לשלך- ירדתי 10 קילו ב-5 חודשים ממש בקלות ושומר כשלושה חודשים נוספים.
אם תרצה המלצה על תזונאית מדהימה שבונה תפריט לפי השיטה צור קשר בפרטי.

BMI זאת אחת השטויות הגדולות

זה לא שטות, זה מדד אינדיקטיבי, עם מגבלות כמו כל מדד אחר.
צריך להבין את הבעיות שיש במדד, כמו שכבר הוסבר באשכול, אבל אין בכך כדי לבטל לחלוטין את התקפות שלו

המדד היחידי שצריך להתייחס אליו הם אחוזי השומן בגוף

נפח הרכיבות שאתה מזכיר כאן הוא נמוך. ועדיין, לאורך זמן מספיק, תרגיש בירידה במשקל פר אותה תזונה.
בניגוד למה שד״ר fez אומר, אין באופניים פחות שריפת כלוריות מאשר בריצה, הכל תלוי בעצימות הרכיבה שלך, או בדופק שבו אתה רוכב.
אם תוסיף רכיבה ארוכה אחת בסוף השבוע, אתה תראה תוצאות די מהר.

אני מבין את האהבה שלך לאופניים (ואפילו שותף אליה במידה רבה) אבל עבור המתאמן הממוצע מה שאתה כותב זה פשוט לא נכון. ברור שעבור כל פעילות גופנית יש את השאלה של העצימות והדופק, אבל נסיעה פונקציונלית באופני כביש לעבודה חד משמעית לא יכולה להתקרב לריצה (אפילו בעצימות בינונית) מבחינת שריפת קלוריות פר דקה. כפי שציינתי, אנשים שהם cyclists מקצוענים או לפחות רציניים מאוד בתחום יכולים להגיע לעצימויות שישימו אותם בקטגוריה הזאת אבל זה לא רלבנטי לשאלה שנשאלה כאן.
אין צורך להעלב בשביל האופניים.

-רציתי להוסיף שתי עובדות לגבי פעילות גופנית:
1. החישוב של כמות הקלוריות שמורידים פר פעילות ולחלק בימים הוא פשטני ומוטעה. מה שמעולה בפעילות גופנית היא שגם הBMR עולה. כן, גם בזמן מנוחה, אדם פעיל גופנית יוציא יותר אנרגיה וקלוריות מאדם עם אורח חיים שאינו ספורטיבי.
2. לפעילות גופנית חשיבות בפני עצמה, במנותק ממשקל הגוף. כאמור, גם אם מישהו רזה למרות שהוא טוחן כל היום, הוא עדיין פחות בריא ממישהו עם משקל מעט יותר גבוה שפעיל גופנית.

- לגבי הBMI, הנוחות שבשימוש בו היא מאחר ובדקו אותו מול מחלות לב, כל"ד וממאירויות. את האחרים לא. במה עוד נוהגים להשתמש? היקף הבטן.

פשוט סגל לעצמך הרגלי אכילה נכונים, למשל: תתחיל את היום עם שתית מיץ עשב חיטה/שעורה, תמשיך בפירות ( שעה אחרי ), סנדויץ' (אם אפשר מלחם שיפון מלא מה טוב ) עם טחינה/אבוקדו וירקות כמו מלפפון, גזר, חסה ( שעתיים אחרי ), ארוחת צהריים מפחמימה כמו אורז או בטטה, עדשים והרבה ירקות טריים, אחה"צ שקדים ותמרים עם ירקות, בערב פירות וירקות עם איזו פחמימה קלילה אם צריך. רד כמה שתוכל מבשר, דגים, מוצרי חלב, אל תשתה עם ארוחות אלא רק שעה לפני/אחרי, וכמובן הרבה ספורט ( ממש אין צורך לרוץ אם אתה עצלן, הליכה הרבה יותר בריאה ). חילוף החומרים והעיכול שלך ישתפרו פלאים, רק החלפת המזונות החומציים בבסיסיים תשפר לך את ההרגשה.

אחד שיודע

אני לא יודע למה את קורא "נסיעה פונקציונלית על האופניים". אם אתה מתכוון לנסיעה כמו שאמא שלי נוסעת בשבילי הקיבוץ, אז אתה צודק. זה יותר מקביל להליכה.
לא צריך להיות רוכב מקצועי בשביל לרכב מהר יותר ולהעלות את הדופק עד לרמה הרצויה, בדיוק כמו שלא צריך להיות אתיופי או קנייתי כדי לעבור מהליכה לריצה.
"הפועל" יכול לעלות על אופניו ולהחליף נסיעה 'פונקציונלית' ברכיבה עצימה יותר, ואם יתאמץ - יכול להגיע לסף חומצת חלב, ולמשוך עד כמה שיצליח (זה כבר תלוי בכושר).

אני כמובן לא נעלב בשביל האופניים. אני רוכב כי אני לא יכול לרוץ. רק כקוריוז, אני גר במקום שבו נסיעה לעבודה באופניים נפוצה עשרות מונים מאשר בישראל.
לפעמים אני יוצא לרכיבה (לא לעבודה), נדבק לאנשים שחוזרים מעמל יומם על האופניים (אני יודע את זה לפי השעה והתרמיל על הגב), ומתקשה מאד לעמוד בקצב שלהם, כשאני ב-85% דופק רזרבה. והם ולא מקצועים, הם רק נוסעים הבייתה.