http://www.hapoelhaifa.com/forum/viewto ... =1&t=56579ציטוט:
משחק כמו אתמול מול הפועל תל אביב הוא הזדמנות מצוינת להסתכל במראה ולראות איפה היינו יכולים להיות בעולם אופטימי ואופטימלי. לעומת המצב הפסימי והקודר.
להסתכל עליהם ולראות אותנו. רק הפוך.
הבדיחה הגדולה היא שאוהדי הפועל חיפה אוהבים להגיד שהפועל תל אביב זה הפועל חיפה אבל בתל אביב, אבל איפה.....
תסתכלו עליהם תראו אותנו. תראו אותנו שלא.
כי בעולם מתוקן אלי גוטמן היה מאמן הנבחרת היום אחרי דאבל ענק ומרשים עם האדומים של חיפה ולא עם אלו מתל אביב, כי בעולם מתוקן גילי ורמוט היה חוזר אמש ארצה משהות קצרה ולא מוצלחת בחו"ל, ישר למתקן האימונים בכפר סיטרין ומתקבל בפרחים על ידי נציגי שער 4 או שער 5 או שניהם גם יחד. כי בעולם מתוקן חנן ממן (גילוי נאות: הילד מפתיע אותי לטובה), היה חוסה בצילו של הורמוט והולך ומתפתח לצידו, והשניים היו הופכים ללב וליבו של הקישור של הפועל חיפה.
סוף הסרט. בואו נחזור למציאות האדומה והעגומה.
הטרגדיה הגדולה בעיני של הפועל חיפה כיום זה שהיא הפכה את עצמה ללא רלוונטית. קבוצה משעממת, אפורה, חסרת חיים, קבוצה שנמצאת שנים במצב של קומה. תקומה אין, קומה דווקא כן.
זה לא התוצאות, זה לא הנעת הכדור, זה גם לא העמידה (תרתי משמע) על המגרש.
תסתכלו על הפנים של השחקנים, תסתכלו על שמחת החיים שלהם, על חדוות היצירה. בערך ברמה של נרות חנוכה שספונים אצלי בקופסא בתוך הארון.
עכשיו יתחילו ה"ריקושטים" בתקשורת, שקלינגר לא מאמן ואין לו שיטה והשחקנים לא מבינים אותו.
בדיוק כמו שהיה נגד רן, ונגד שלומי, ונגד ניצן ונגד ניר לוין, ורוני דורה, ורפי כהן והשם ישמור.
אנשים לא מבינים שבמתכונת הנוכחית של הפועל חיפה אין לאף מאמן סיכוי להצליח, בטח לא עם סגל שהחיזוק (החיזוק שדאגו לנפח ולנפח בתקשורת בלי שום פרופורציה) שלו מורכב מסוסים מתים (לאלה וצרפתי), ממושאלים ירוקים (עמוס וליפקה), ושאר ירקות שההישג המשמעותי שרשמו עד היום היה ירידת ליגה (סטולר).
הפועל חיפה מורכבת כיום מסוללה של שחקנים שהמשותף להם זה שאף אחד לא רוצה אותם. עם כל הכבוד שחקנים כמו רן אבוקרט, אראל, הישאם, שרון לוי (מי אמר אסי גלבוע??) ואחרים, נמצאים כאן כי אין להם ברירה אחרת.
אושרי ישב בבית חודש וחיכה לפניה של מכבי חיפה או מכבי תל אביב או קרית שמונה. אבל כלום. נאדה. גורנישט. שום הצעה ושום נעליים. לאושרי לא נותרה ברירה מלבד לקפל את הזנב בין הרגלים ולחזור למקום היחידי שרוצה אותו. תחשבו על זה שקרית שמונה העדיפה בלם ליגה עלוב כמו איציק כהן על פניו של אושרי!
וכאשר יגמר הדור הזה של שחקני בית בינויים מינוס, נחזור לימים שהקבוצה תהיה מלאה ברמי אעמרים, נתן שקורים ורפי הלליים. גם כן שחקנים שאף אחד לא רוצה, רק בכסף עוד יותר קטן.
בלי קשר למחאה ובלי קשר להצלחה שלה, עצוב שהפועל חיפה הגיעה למצב הזה. עצוב שלקחו מועדון גדול ומפואר והפכו אותו למשהו אפור ומשעמם, משהו לא נחוץ ולא אקטואלי.
הנה דוגמא חיה מאתמול: פנו אלי אתמול בבוקר אנשים עם עוד סיפור מקומם ומרתיח דם על הנעשה במחלקת הנוער. סיפור מפוצץ לב על עוד כישרון גדול שהמחלקה העלובה והרקובה הזאת איבדה. מה שמקומם במיוחד בכל הסיפור זה ההתנהלות ההזויה והמטופשת של ראשי המועדון.
התקשרתי לחבר קרוב בתקשורת וניסיתי לענין אותו בסיפור כדי שיתן לו חשיפה, כדי שהליכלוך בהפועל חיפה ייצא החוצה וגם אתם תדעו על קומבינות מעצבנות במיוחד שנעשות בהפועל חיפה שלכם.
התשובה שלו מדברת בעד עצמה: "עזוב אותי מהפועל חיפה" הוא ענה לי "מועדון שכבר לא מעניין אף אחד". יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שהוא צודק, אבל למעט האנשים שהפועל חיפה עדיין חשובה בכל זאת ושעדיין כואבים את מצבה, נאכל הלב ממה שקורה בה.
ככה נראית קבוצה שאת המחנה אימונים שלה היא עשתה בתקשורת ובהפצת שקרים ומעשיות באתרי האינטרנט השונים.
הרי בינינו מה שיותר חשוב לבעלי הקבוצה מעוד ניצחון או עוד שלוש נקודות (או אפילו שער בכורה אחרי 180 דקות), זה לפזר ספינים מגוכחים האם רובי יאנג חתם או לא חתם בהפועל (לא חתם), האם כץ תרם או לא תרם לכדורסל (לא תרם), והאם האיצטדיון בקרית חיים שופץ בצורה רצינית או לא שופץ (לא שופץ).
אתמול במשחק מול הפועל תל אביב יכולתם להסתכל עליהם ולראות אותנו. רק הפוך.