פורום השדים האדומים

קראתי את ציטוטיך, תודה.

לכל אחד יש מתישהו תקופה שבה הוא נורא אוהב את אהוד בנאי. אותי זה תפס בסוף שנות ה-90 עד השנתיים הראשונות של העשור הקודם, כולל לראות אותו פעמיים-שלוש, אבל אז - כמעט בבת אחת - די נמאס לי ממנו. כל מה שהוא הוציא מאותה תקופה ואילך ("היום", "בלוז כנעני", "היברומן") היו מבחינתי ניג'וס די גדול, עד שאני לא מסוגל לשמוע אפילו את השירים הישנים שלו שאהבתי. למרות זאת, ואולי בגלל זאת, הראיון ב"7 לילות" ממש מרתק ומרגש בעיני.

פשוט ראיתי שאף אחד לא הגיב ולא היה לי נעים מד"ר איי.וי.איי, והציטוטים היו מעניינים למדי, אבל לא היה לי מה להוסיף עליהם.

בדרך כלל התקופה שאתה הכי אוהב אותו בחיים שלך זה או כשאתה חייל או כשאתה בהודו.

אני משוחד בנושא אבל כתבה נהדרת..וכך גם הספר

הנהנתי בתגובתך, רוב תודות.

חזרת????????. חבל

אגב אמש דאגתי לכרטיס להופעה בפסטיבל התמר הפעם אהוד מופיע במצדה בזריחה

ואהוד בנאי הוא אל, כך היה תמיד, וכך ימשיך להיות.

זמר חלש מאוד

אהוד

קשה לי להתחבר אליו ככל שהוא נהיה דתי

מה הקשר לדת ? הוא לא פנאטי.

איש קסום
כל כך אוהב אותו
לנצח אזכור את ההופעה שנתן בשנה שעברה בהפגנת המחאה החברתית בדימונה
יש לו לב בגודל של עולם ומלואו

מה הבעיה בזה שהוא נהיה דתי?
אמן ויוצר גדול. פרפורמר בחסד עליון. מעריץ אותו.

מדהים שאף אחד לא חשב להעלות את הכתבה אם כבר נפתח אשכול על הכתבה.

אין סורק:)

אולי זה כי אני עדיין ילד ולא כ"כ מכיר\מתחבר לשירים שלו משנות ה-80' וה-90'
אבל לדעתי 3 השירים הכי יפים שלו הם "יוצא לאור", "היום" ו"בלוז כנעני"

לא לא ולא..

אגב, הראיון איתו גם לי להרגיש קנאה עזה כלפיי המשתמש גו'שסוס
(אהוד אמר שהוא מגיע בנובמבר ללונדון לערוך מופעים אינטימיים בפאבים שכונתיים בעיר)

מזדהה מאוד עם הדעה כי אהבה לאהוד בנאי באה בתקופות.
יש שירים שלו שזורקים אותי לתקופות בחיים ומזכירים לי המון. יש כאלה שלא עושים לי כלום.
בלוז כנעני זה משירי הזיכרון, ההנצחה והחברות הטובים ביותר שאני מכיר.

המופע האקוסטי של אהוד בנאי ועמי רייס מפסטיבל הפסנתר עולה על גבי אלבום שיקרא "באופק אחר". מתוכו יוצא היום סינגל כפול עם השירים "עגל הזהב" ו"נגעת בצמרות העצים"


ניתן להאזין פה לשני השירים:
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item ... 9645,.aspx

יש הופעה בצוותא ב30 לחודש וב4.10 מופע זריחה במצדה

Overated

הייתי בהופעה "הרגילה" לאחרונה בשוני. היה פצצה.

טוב, לאחר האזנה לשני השירים אני יכול להכריז באופן רשמי שאני לא מת על זה.
"נגעת בצמרות העצים" עוד איכשהוא סוחב, אבל "עגל הזהב" ממש לא משהו.
מעדיף את העיבוד הרוקיסטי העצבני.
לפני שנים, בהופעה, הם התפרעו בסולואים על השיר הזה וגם על "זמנך עבר".

מה שכן, השיר והמילים עושים צמרמורת כל פעם מחדש:

נגעת בצמרות העצים
בלילות של ירח מלא
רוקד מכושף עם טווס דמיוני
נוטש את הגוף לדקה, וחוזר.
שכבת שיכור בצד הדרך
כלבך מלקק את פניך
עננים, ציפורים,
התקרבו ודיברו אליך.

ועכשיו אתה כאן,
במכונית משומשת,
עם תיבת הילוכים
תקועה ברוורס.
מבקש, אם אפשר,
להיות רק עוד פעם,
ברגע של חסד
קשוב אל הלב.

כשעיניך פקוחות
אוזניך כרויות
ורגליך יודעות מעצמן
לאן הן הולכות...