פורום השדים האדומים

גרנו אז בחיפה אני רעייתי ותינוקת שנולדה כמה ימים לפני כן
אמא של רעייתי היתה אצלנו כדי לעזור אבל אחרי 10 ימים הרמתי טלפון לאבא שלה
והודעתי לו שאם הוא לא בא מייד לקחת אותה זה לא יגמר טוב
באותו ערב הם נסעו לרמת גן ואיתרע מזלם והבית שלהם נפגע
לא הצלחנו ליצור איתם קשר במשך שעות ובכל אותו הזמן רעייתי מקללת אותי קללות נמרצות
״בגללך ההורים שלי נהרגו״ וכו׳
בפועל לא נהרגו לא נפצעו ולא כלום והם חיים עד עצם היום הזה

הזוי! ואיזה סמב"ס אדיוט. איזה מזל שלא היה אז אינטרנט. עם אינטרנט השמעות היו מגיעות גם לת"א.

מי שהפיץ את הידיעה השגויה באותו לילה בתוך חמ"ן הלך לכלא לשלושה חודשים, אבל זה רק כלא צבאי.

בלילה הראשון היה בלאגן אמיתי. לא אמרו כלום ברדיו. הינו במקלט הביתי ברמה"ש. אחרי 5 דקות עם מסכה אמרתי לאבא שלי שאני מוריד כי אני נחנק. היתה לנו קנרית אז חשבתי שהיא תמות לפני במקרה של גז. מאז ועד סוף המלחמה לא שמתי מסכה. הינו מוכרחים להסתובב עם המסכות כל הזמן ובדקו לנו אותם לפני שנתנו להבחן באוניברסיטה.

בקיצור בגלל חוסר הידיעה של הלילה הראשון, הקשבנו ל-BBC ושם הכתב בת"א דיווח על נפגעי גז בכניסה לאיכילוב. שנים אחר-כך גיליתי ששוטרים נכנסו ללחץ בגלל האזקה ודחפו לעצמם אטרופין. והכתב דיווח את הגעתם לאיכילוב.

היתה TV מצוין. לא אחת הקלטנו בוידיאו תוכניות ותוך כדי היה האזקה. שראית את הקלטת שוב ירדת למקלט. אמא שלי היתה אורטודונטית בק"ש. יום אחד היא סיימה לעבוד ב-20:20. אמרנו לה להשאר שם אבל היא החליטה לחזור למרכז. ב-21:45 היא נכנסה הביתה. אמרה שראתה 6 מכוניות בכל הדרך הרמזורים היו על כתום מהבהב ושהיא נסעה 170...

להבדיל מהיום אז היתה הנהגה אחראית

לא הבנתי אף מילה ממה שכתבת, אבל זה גדול.

הזיכרון הראשון שלי בתור ילד הוא מלחמת המפרץ-ומפתיע אותי כמה זכרון מגובש יש לי מאותה תקופה, בהתחשב בזה שהייתי בן 5 בערך.
אני זוכר בעיקר שהיו שולחים אותי לישון מוקדם בערב,בסביבות 8-וזאת השעה שבד"כ התחילו בה האזעקות והטילים.אז פשוט הייתי שוכב במיטה ומחכה לאזעקה. המבוגרים בבית, אמא ואבא וסבא וסבתא, נראו לי שאננים לגמרי באותו זמן.היו יושבים בסלון מסתכלים בטלוויזיה ואני הייתי שוכב במיטה, גמור מפחד, ומחכה לאזעקה. ואז שהיא הגיעה הייתי ממש בפאניקה שכולם יגיעו כבר לחדר האטום (שהיה גם החדר שלי), והייתי צועק להם שיבואו כבר, והם בעיקר נראו לי שאננים כזה והגיעו לאט-לאט.
חוץ מזה יש לי גם תמונה בראש שלי יושב עם ההורים וסבא וסבתא שלי באמצע הלילה מול הטלוויזיה, וצופה בנקודות הירוקות-שהסתבר שהם צילומים מהתקפות בעירק בראיית לילה. אז זה נראה לי דבר מופלא ומפחיד, הצילומים האלה.
וחוץ מזה למרות שהייתי ילד קטן, גם אני לא אשכח את "זהו-זה" של אותה תקופה. קרעו אותי מצחוק,בעיקר בקטעים של הבבא-בובה ושל הזקנים על הספסל.