עומר מ. כתב:
ההבדל הוא שאתה בן אדם אינטליגנטי והוא לא.
ההבדל הוא שהוא נראה כמו אדם נואש בכל ראיון שלו ואתה לא
ההבדל הוא שכל בר דעת רואה שמדובר בערס מצוי ואתה לא כזה
אז למה להוריד את עצמך לרמה שלו? זו אחת הבעיות שלנו בכל המחאה הזו. הוא מכניס את דנה, אנחנו תוקפים אותה, הוא מדבר על הבת שלו בת 4, אנחנו גם מדברים עליה, הוא עושה X אנחנו אחריו כמו קופים. הלו מדובר בבן אדם חולה נפש, ערס עם מנת משכל של ציפור ואנחנו נותנים לו להוליך אותנו במקום ליזום מהלכים מקוריים שיפגעו בו בלי שדעת הקהל תתהפך עלינו.
בגלל זה אסור לדבר על אח שלו ופשוט להתעלם מהנושא הזה, השכול בארץ הוא טאבו נקודה
עומר,
אין לי מושג על מה אתה מדבר. לאורך כל המאבק (לא מחאה - מאבק, תפנימו), אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לא להיגרר לרמת השיח של הפולש. הוא זה שדיבר על השכול, שמנסה להיות ישראלי נורמטיבי, שמנסה להציג את הערכים שלנו כ"אנטי".
האדם שלא איפשר להכניס את השלט של ארז אשכנזי ונסע לקלאסיקו ביום הזכרון מדבר על כבוד לשכול? אנחנו לא בחרנו להתייחס לעובדה הזו, ולא בגלל שהיא לא ידועה - הוא בחר להציף את זה לתקשורת. אנחנו יוזמים מהלכים מקוריים, ואם יש לך רעיונות מעשיים, אתה מוזמן להציע אותם. אני לא יודע אם השתתפת במשמרות או במבצע דנה, אבל אם כן, לא יכול להיוןת שלא ראית את המחויבות למוסריות ולהגינות, שלפעמים אנו מקפידים עליה מעבר לנדרש. לא יכול להיות שלא ראית יצירתיות ודמיון. אם לא השתתפת, היום זה יום טוב להתחיל.
ורק כדי להמחיש לך עד כמה הוא מפעיל מערכת יחסי ציבור ששותלת דעות שקריות - הבת הזו היא לא שלו. זו עובדה ידועה, לא איזו חשיפה רכלנית. הוא ודנה לא הכירו כשהילדה נולדה.
ולסיום, שתי הערות שוליים:
1. דעת הקהל חשובה כקליפת השום. עשינו הכל כדי להסביר וכולם, בתקשורת בהתאחדות ובכל מוסד אחר, נגדנו בלי קשר לעובדות.
2. השכול הוא נושא כאוב, עצוב ורגיש בכל מקום. טאבו הוא לא. כל פוליטיקאי וכל מי שעוסק בפעילות ציבורית עושה בו שימוש. חבל שככה זה, אבל ככה זה. מי שלא עשה בו שימוש הוא אנחנו. אין רבים אחרים שניתן לומר עליהם אותו הדבר.