פורום השדים האדומים

זה דווקא לא בית ספר ערבי, אלא בית ספר לחינוך מיוחד שמפעילה איזו עמותה.

הייתי בהצגה הזאת ,
היא רחוקה מלהיות קשורה להרג בשואה ,
היא מדברת יותר על החיים בגטו ובקונפליקט אם לקיים תיאטרון בגטו או לא לקיים בגטו ובניסיון של היהודים להתעשר על גבי המפקד הנאצי ,
לא מתאימה לתיכוניסטים למרות שאני כן הייתי עם השכבה שלי בהצגה , אם לא באים עם מצב רוח להצגה כזאת אין פלא שיהיו הערות ומהומה כמו שיש בכל הצגה שבני נוער משתעממים בה.

בושה וחרפה.
שאני הייתי בתיכון לקחו אותנו להצגה(נראה לי על רבין) וקרה אירוע דומה(דווקא אלה שהתפרעו היו מתל אביב וירושלים)
גילה אלמגור פשוט עצרה הכל ונזפה בקהל,היה מביך.
לא יודע איך זה עכשיו,אבל בתקופתי ברנקו וייס ברמלה היה תיכון לילדים מופרעים באופן קיצוני,לא מבין איך לוקחים אותם לתאטרון ומצפים מהם להתנהג בהתאם,
אצלי בחטיבת ביניים מי שהלך לברנקו וייס אלו ילדים שזרקו כסאות על מורים וירקו על המנהלת בפרצוף.

אם זה מה שהבנת מההצגה אז מצב החינוך גרוע משחשבתי

ישחקו הנערים לפנינו

הידיעה על התפרעות הנערים בהצגת המחזה שלי "גטו" השיגה אותי בסיאטל, בקצה השני של הכדור התועה שעליו אנו חיים. פער הזמנים בין סיאטל לתל אביב הוא עשר שעות, וכך גם פער התנהגות הנהגים בכביש. פה כשאתה מתכוון לחצות רחוב, נהגים בשני הכיוונים עוצרים במרחק של 20 מטר ממך ומחכים בסבלנות שתעבור, בעוד אצלנו חציית רחוב בשלום היא נס משמיים. לכן לא ממש הופתעתי כשנודע לי על התפרעות הנערים בתיאטרון.

הרי בכל סוף שבוע בני הנוער האלה הולכים לפאב ושניים או שלושה מהם חוזרים הביתה דרך המכון הפתולוגי באבו כביר. לאחד שיספו את הגרון כי הסתכל על מישהי, לשני הכניסו כדור כי אמר משהו שלא מצא חן בעיני מישהו, והשלישית סתם נדרסה במעבר חציה על ידי נהג משתולל שיקבל שישה חודשי מאסר במקרה הטוב. אנו חיים בחברה שנעשית יותר ויותר אלימה כלפי חוץ וכלפי פנים.

אם הערך השולט במציאות שיצרנו הוא שימוש בכוח כדי לרמוס את החלש ולגזול ממנו את כבודו, את רכושו ואם בא לך - גם את חייו, הנערים הגדלים אל תוך מציאות זו מתרגלים את הערכים האלה בכל הזדמנות שנקרית להם.

כל צופה בקהל מחזיק בידיו עוצמה רבה יותר מכל הנעשה על הבמה, שהרי עליה רוקמים השחקנים מציאות ממשחק וממילים, ואין מציאות שבירה מזו.

קהל שנאסף בתיאטרון מביע את רמתו התרבותית ואת ערכיו האנושיים בכבוד שהוא רוחש לאמנים החושפים את עצמם לפניו. מי שפערו לוע וצעקו בתיאטרון הם בני אדם שלמדו לרמוס את החלש, ולפגוע בכבודו ובנפשו בלי שום מעצור. הסיטואציה סיפקה להם זירה אידיאלית לפגיעה בחלש. לא פלא שהם הזדהו עם דמות הקצין הנאצי, המסמל את הכוח, ועם הקלגס היהודי, איש משטרת הגטו המשרת אותו, ועודדו אותם לפגוע באלימות באנשי הגטו החלשים.

לא מדובר רק ב"זילות השואה" (מושג שמתחיל קצת לאבד ממשמעותו)

תגובה יפה של סובול. רבים בעמישראל הזדעזעו בגלל ההקשר השואתי של הסיפור (הרי רק לראשי ממשלה, חרדים, מפגינים זועמים במיוחד, משרד האוצר לדורותיו ועוד כמה ילידי סגולה מותר לבזות את זכרון השואה) אבל עושה רושם שזה המרכיב המשני. העיקרי הוא מה שסובול כותב עליו.

יש לי קשר אישי עם שר החינוך

אני לעומת זאת לא זקוק להסברים
אם אתה ושכמותך הם תוצרים של מערכת החינוך אז יש עוד הרבה מה לעשות

מי מבזה את השואה
התנהגותם של תלמידי התיכון בהצגה גטו היא גסות רוח. אך המנהיגות שלנו נוקטת במידה זהה של זילות השואה. פלא שזה מה שהתלמידים למדו?
עפר שלח | 24/4/2012 4:12


התנהגותם של תלמידי התיכון במהלך ההצגה "גטו" בשבוע שעבר היא גסות רוח דוחה.
התנהגותם של מחנכיהם, שצפו מן הצד ולא התערבו, היא אוזלת יד חינוכית קשה. אבל כל זה לא היה מייצר כותרות כאלה ודיון ציבורי כזה אילו היה מדובר בהצגה של "המלך ליר".

הזעם גם לא יצא על הבושה האמיתית - חוסר כבוד לזולת, במקרה זה השחקן המציג לפניהם - אלא עסק בנושאו של המחזה. השחקן עודד ליאופולד, שנקט יוזמה ברוכה כשלעצמה ודיבר אל התלמידים בחריפות לאחר ההצגה, ניסח זאת באופן המקובל ביותר, זה ששמענו בכל פינה אחרי הפרסום אתמול ב"מעריב": "ביישתם את השואה ואת העם היהודי".

אין שום הצדקה לגסות רוח. אבל כדאי לעצור רגע ולחשוב על הדרך שבה מוצגת השואה בפני התלמידים האלה, מרגע היכנסם למערכת החינוך ועד למסע לפולין, אחד משיאיה של תכנית הלימודים בכיתה יב' (לאלה שידם של הוריהם משגת לממן את מחירה הלא זול, כמובן).

היא מוכנסת להם לווריד בכמויות אדירות, גדולות בהרבה ממה שמוקדש להיסטוריה של מדינת ישראל ("אף נושא לא מוטמע בתלמידים כמו השואה", אמר אתמול שר החינוך גדעון סער, ובמקרה הזה צדק).
והמסר היחיד העולה מתוכנית הלימודים ומדברי המורים הוא זה: אנחנו עם מוקף שנאה, שנעשה לו עוול שאין כמוהו בהיסטוריה, בכוחה של טינה שלא פגה עד היום.

כל זה אמת. אבל מעט מאוד מוקדש ללקחה הנוסף של השואה, האוניברסלי-הומניטרי: את הרוע הזה ביצעו הרבה מאוד אנשים, רבים מהם בעלי משפחות ונחמדים לילדיהם, ועוד רבים יותר שפעלו מתוך פחד ובורות, ולא הבינו במה הם נוטלים חלק. הוא מעיד על משהו עמוק מאוד בנפש האנושית, ששומה עלינו להילחם בו, ובדרך לזהות אותו בכל מקום, גם בתוך עצמנו.


בבואם הביתה הנערים האלה פותחים טלוויזיה, ורואים מדינה שלמה, ובראשה המנהיגות שלה, שהשואה משמשת בה הצדקה אולטימטיבית לכל הפעלה של כוח, ושרואה בכל אויב נאצי ובכל אקדח המוחזק בידו תנור של משרפות.

הם קולטים שהשואה משמשת את הפוליטיקאי המבקש ללכד סביבו בוחרים בכוח ההפחדה, או להצדיק מעשה שסדר הגודל שלו היא אחד למיליארד אל מול הטבח ביהודי אירופה. והם מבינים דבר אחד: השואה, כמו כל דבר אחר, היא כלי. הכלי שלנו. ועם הכלי שלנו, אפשר ומותר לעשות מה שרוצים.
גסות הרוח שבה נוהגת המנהיגות הישראלית בשואה, גסות הרוח של הרטוריקה של המנהיגים המשתמשים בה, גסות הרוח שבה עוסקת מערכת החינוך, כל אלה אינן נופלות מגסות הרוח של תלמידי התיכון ולאמיתו של דבר, הן חלק מהגורמים שיצרו אותה.

הזילות שגורם השימוש היומיומי וחסר האבחנה למפלצתיות של השואה מקבילה לזילות של מעשה האמנות והמבצעים שלו בעיני מי שהפריעו להם.

מי שמתפלץ משום שאחר כך הם מגיבים למסרים המורכבים של "גטו" במבוכה, שבהתאם לגילם באה לידי ביטוי בהתפרעות מילולית, עושה לעצמו מלאכה קלה.

התלמידים לא "ביזו את השואה והעם היהודי". הם התנהגו כמו בהמות, וזה חטא אנושי מספיק כדי לעצור את ההצגה, ולדבר איתם על זה.

אבל במסגרת הישראלית, מותר גם לבלבל בין התנהגות לא ראויה ונעדרת אמת מידה לבין המילים הכי גדולות במילון. מה זה התנהגות בהמית במקומותינו? פחות מ"לבזות את השואה" כבר לא עובד פה על אף אחד.

למיטב זכרוני הוא התחנך דווקא בחינוך החרדי.

כל מילה של הטקסט של עופר שלח זהב.

אי עמידה בצפירה גם נחשב "ביזוי יום השואה"?

אין מצב שאתה עד כדי כך מגניב!!1111