גיא האדום כתב:
איציק, האם אתה מאמין באותה גישה כאשר מדובר בתגובה הטיפוסית להתנהגות שהיא מושחתת וקרימינלית? כלומר, כשאנשים מתעצבנים/ מקללים/ מנדים אנשים כמו אתי אלון, הירשנזון, אדרי (בשנות ה90), גלעד שרון (בפרשת הרי היווני), זאב רוזנשטיין, או גונן שגב, האם אתה חושב שהם בעצם מקללים את עצמם על זה שלא היה להם מספיק שכל "להביא את המכה" כמו החברה האלו?
אם מישהו שודד אותך ברחוב ואתה מאחל למותו ביסורים, האם זה נובע מכך שאתה מקנא בו על זה שיש לו את האומץ לנקוט בכזה אומץ עסקי?
מה זה אומר על היחס שלנו לטביב?
בוא נתחיל קצת יותר עדין: היחס לאנשי עסקים עשירים. לגבי רובם אין לנו הוכחות חד משמעיות לעבריינות מצידם, ועדיין רוב הציבור ה"עני" יקלל אותם ויקרא להם מושחתים.
הציבור לא לגמרי טיפש, הוא יודע שבישראל אנשי עסקים גדולים מקבלים טובות הנאה מהשלטון על חשבונו. גם בלי הוכחות, הקנאה גורמת לכך שכמעט כל איש עסקים עשיר, גם אם במקרה הוא ישר למדי, יקבל יחס כזה.
לדעתי חלק גדול מזה הוא קנאה מזוקקת, וגם המבקרים היו מתחלפים עם העשירים האלו בלי לחשוב פעמיים.
לגבי פושעים ברורים מאליהם ברור שאנשים כועסים על עצם הפגיעה, והם עצמם לא היו רוצים לפגוע באחרים באופן דומה. אנשים הם יצורים חברתיים ורובם רוצים לחשוב על עצמם כ"טובים". גם אני.
אבל הנקודה העיקרית שלי היתה שמי שלא משרת בצבא מרויח, ומי שכן משרת מפסיד בגדול. יש פה אנשים שטענו את ההיפך אבל עדיין קיללו, שזה חשוד שעיניי.
לי אין בעיה עם מי שלא משרת בגלל שאני חושב שהצבא מתייחס לחייליו באופן מחורבן. אם שירות צבאי הוא תרומה חברתית, אז משהו בסיסי מאד צריך להשתנות ביחס הצבא לחיילים. הצבא צריך להעריך את החיילים, וזה לא ממש המקרה לדעתי.
מעולם לא חשבתי על לא לשרת בצבא למרות שסבלתי מאד. רק שנים רבות אחרי השירות התחלתי להבין שהשתמטות עדיפה כשראיתי אנשים קרובים לי סובלים כמו שאני סבלתי. אני לא רוצה שאהוביי יסבלו כך.