הסלע האדום כתב:
ציטוט:
מבקריו של ארבל נוהגים להזכיר לו את הפשלה הגדולה בקריירת השידור שלו: במהלך "משחק השרוכים" ב-1998 הוא לא הבחין ששחקני בית-שאן פותחים רגליים ומאפשרים לבית"ר ירושלים לנצח אותם. נזכרתי בזה כשארבל לא זיהה השבוע את מחאת אוהדיה הצעירים של הפועל תל-אביב: הקהל במשחק, כ-1,500 ילדים ונשים ואפס גברים, בגלל עונש שהטיל בית-הדין של ההתאחדות, שר במרבית דקות המשחק נגד הבעלים אלי טביב. אלא שארבל לא הקשיב לקולות.
כשברקע שירת "לא רוצים טביב בהפועל" התמוגג ארבל: "הקהל שיש פה לא מבייש שום משחק בליגת-העל שלנו. תשמעו את קהל הילדים שלנו. הילדים צועקים כמו שצריך, ושרים". ארבל לא ציין מה הם שרים ועל מי. גם הפרשן שלצדו לא טרח לאבחן, וכנראה שגם העורך באוזנייה לא חשב שיש כאן עניין כלשהו. התרדמה הכללית חילחלה גם לשידור עצמו, שלא סיפק די תמונות וקולות מהיציע החריג, שכמוהו לא נראה עד היום בליגה הישראלית – וגם לא נשמע כמותו.
מקבץ טעויות הזיהוי של ארבל, שעליהן ספג ביקורת בשנים האחרונות, היה הפעם שולי. פעם אחת התבלבל בשמות בלמי קריית-שמונה, בפעם אחרת קבע "לא נבדל ולא חצי נבדל" על אף שההילוך החוזר האטי הוכיח שהיה, ובפעם אחרת קבע קרן לקריית-שמונה, שלא היתה. ארבל הביא איתו מושגים שנלקחו משידור משחקי הקבוצות הספרדיות בערוץ הספורט. "גולאסו גולאסו", התלהב אחרי שער שכבשה תל-אביב, ו"פרעוש עצבני שחבל על הזמן", הגדיר את מגן קריית-שמונה. פרעוש הוא כינויו של ליונל מסי.
ארבל סיפק כמה שטיקים מוכרים שלו: "הערב עוד צעיר", שמשמעו – אל תעזבו אותנו כי המשחק הזה הולך להיות גדול, וה"הללויה" הקלאסי בעת כיבוש שער, שעל הדרך, אם להיות קצת קטנוניים, מספק פרסום סמוי למסעדת החומוס שפתח ברמת-גן, הנושאת את השם הזה.