deep red כתב:
מה עשיתי בסוף השבוע האחרון?
1. שיחררתי סבא עם ריווי חמצן גבולי בדם
2. שחררתי סבתא שהתבלבלה לגמרי ("דליריום" למתמצאים) לביתה. הבת ביקשה אורכה, להתארגן אין לי לתת לה. אני צריך מיטות.
3. אישפזתי בפרוזדור 7 חולים, 3 חולים שלחתי לאורטופדיה , 2 לנשים - התורן שלי נאלץ לתזז
4. בפרוזדור שוכבת אישה עם אי ספיקה כבדית, איש צעיר שממתין לצינתור ו5 סבים וסבתות מבולבלים, חלקם חושפים את עצמם (יש 3 פרגודים, איך שלא תזיזו אותם למישהו יציץ הציץ/אבר מין)
5. עשיתי רוטציה של מכשירי ניטור - מדי ריווי חמצן (יש 5 מונשמים,סבתא שגמלנו מהנשמה, 4 אנשים עם COPD ומחלת דרכי נשימה זיהומית) - יש 5 מכשירים.
מכשירי ניטור דופק - יש 6, כמה צריכים לא ספרתי. כל פעם שביקשתי לחבר מישהו, האחות שאלה "את מי לנתק?"
6. קברתי 2 סבתות, בגיל ובנסיבות של בן אליעזר, רק לא חשובות מספיק.
7. הרגעתי משפחות, ניחמתי משפחות, התווכחתי ושידלתי ("לא ניתן לעשות אקו לב בביה"ח", "אין שיקום, אני מצטער", "מחר הביתה, אין לנו מה לתרום לו יותר")
8. שנאתי את עצמי, שנאתי את המערכת. דיברתי עם מנהלת המחלקה על להפסיק את הכוננויות סופ"ש האלה שמקצרות לי את החיים. כמו תמיד נכנעתי לבקשה להישאר.
באמת, אבל באמת, שהמערכת מתה. הסטטיסטיקות יתחילו להתיישר בקרוב.
אני מרחם על מי שיש לו סבא וסבתא או הורים, שישמור עליהם ממש טוב, כי אין מי שיעזור לו.
העניין זה שכולם חושבים שזה נשמע מוגזם, עד שזה מגיע אליהם.