פורום השדים האדומים

הכל התחיל לפני כ- 12 וחצי שנים, עת אבי החליט להביא לאימי מתנת יום הולדת.
מיני נולדה אי שם בחודש אוגוסט 1999 בקיבוץ כישורית.
בתחילת חודש אוקטובר, נסעו הורי לקיבוץ ולאחר התרגיל הקבוע של אבי, לא היה לו ספק שמיני, שאז עוד נשאה את השם גרציה בלוז לננסים, היא המיועדת.
מאחר ובאותו יום עבדתי באזור הצפון, קבענו להיפגש בצומת גולני ושם התחילה האהבה הגדולה שלי.
מולי ניצב גוש שחרחר בגודל כף יד וקצת, שבהמשך חייו ייגדל לכלבת שנאוצר ננסי, מלאת שמחת חיים.
מיני, הידועה גם בכינויים בלילי, שרליל ושטינקי, היתה מרכז המשפחה.
קשה להסביר את זה, אבל היא היתה שם תמיד, בכל נסיעה, ארוע או סתם מפגש.
מיני היתה מלאת שמחת חיים והיא היתה שם תמיד על מנת לתת לך מבט ברגעי משבר. מבט שאומר, חבק אותי תנשום עמוק ותמשיך הלאה.
אותו מבט שאני כל כך מחפש בשבוע האחרון ואין מי שייתן נחמה.

לפני מספר שנים עזבתי את ישראל, ולא היה אפילו ספק שמיני תישאר מאחור.
חצי שנה לאחר הגעתנו, פגשתי את האמא החורגת של מיני, חברתי לחיים תמי.
זמן קצר לאחר ההכרות הבאתי את תמי לביתי למבחן הגדול.
תמי לא הבינה, אבל הסברתי לה שללא ההסכמה של מיני, אין עתיד לקשר.
מיותר לציין, ששתי המשוגעות פיתחו אהבה ממבט ראשון.
אהבה, שבבוא היום סדרה למיני את חלקת האדמה בבית הסבתא, בוא היא קבורה מאז שבוע שעבר.

בחודש נובמבר, די במקרה, הגיע הבשורה האיומה והדבר האחרון שיכולתי לעלות במחשבותי, למיני יש גידול בכבד עם גרורות.
מרתון של מספר ימים של בדיקות ונסיעות, לטובי המומחים, הסתיימו בחוסר אונים.
הוטרינרים נתנו שבועיים-שלושה, מיני שרדה שלושה חודשים.
לפני שבוע, עם הרבה צער, כשההגיון גבר על משאלת הלב, נאלצנו להרדים את אהבת חיינו.

השבוע בלי לשים לב, "חגגתי" 43 שנים בעולם. יום הולדת עצוב.

אוהבים אותך מיני

בהמשך שני שירים של זמרת גרמניה, העונה לשם ננה (ידועה לישראלים מ- 99 בלונים אדומים) ששני שירים שלה מלווים אותי השבוע.
שירים שמסכמים את כל מחשבותי ואהבותי בשבוע האחרון ובכלל.

אחד הדברים הכי כואבים בחיים זה שהכלב מת.

כל כך קשה...

תנחומיי

קשה לתאר כמה זה כואב, עוד מעט עוברת שנה מאז הכלב שלי נעלם ואין יום שאני לא נזכר בו ונעצב, לא יודע
מתי באמת אתגבר על זה.

ובלומי, ריגשת

עצוב,משתתף בצערך

תודה לכולם על ההשתתפות בכאב הפרטי שלי ושל החברה.

אחד הדברים שהכי קשה כרגע זו שבירת הרוטינה היומיומית.
לקום בבוקר ולא לצאת לסיבוב, לא לבדוק אם יש מיים בצלחת, לא לתת חטיף לצחצוח שיניים, לא לזרוק כדור, לא לשמוע את הנביחות בכל צלצול, לא להשאיר אור במסדרון שיוצאים מהבית, האין צורך לחזור הביתה להוריד את מיני וכל כך הרבה דברים שהתרגלתי לעשות ב- 12 השנים האחרונות ועכשיו איו בהם צורך.
קשה להסביר כמה קשה לחזור הביתה, ושאף אחד לא יבוא לדלת בכשכוש זנב וקפיצות.

אוהבים ומתגעגעים אלייך מיני

שתהיה לכולם שבת אדומה נפלאה, נעימה ו- שקטה א.ב.

כמה שזה קשה לחשוב על משהו שימלא את החלל כלבה חדשה יכולה לעזור לכם ואתם כמובן תתינו לה את האהבה שלכל כלב מגיע לקבל

משתתף בצערכם. זה עצב שנראה שאין לו סוף, אבל מעגל החיים החרא, מחייב אותנו להמשיך.
כאחד שגם איבד השנה כלבה(יותר נכון, כל הלהקה שלי איבדה), לאחר 9 שנים, אני בהחלט יכול להבין את הכאב הזה.
בטח ובטח במקרים שאתה אוכל את עצמך על סבל שהיא עברה.
יהיה טוב

תנחומיי, ריגשת אותי מאד
מבין לליבך גם אני עברתי זאת..

ריגשת.

התרגשתי
אני מבין לליבך
איבדתי כלב לפני חודשיים מנסיבות דומות
אבל אתם רק יכולים להגיד תודה שלכם הייתה את הזכות להיפרד מהכלבה שלכם ולעשות איתה כיף עד הסוף המר
אני קמתי בבוקר וראיתי אותו זרוק על הרצפה במטבח
ניסיתי לדבר אליו
ואפילו להחיות אותו
ובלי להגיד כלום להורים
או לאחים
הלכתי איתו לפארק בדרכו האחרונה
עם את חפירה
הזלתי דמעה (אולי אפילו כמה)
דיברתי אליו עוד קצת
דרשתי בשלומו
הוא לא ענה לי
ודרכינו נפרדו

עובדיה,
אני מבין לליבך ומשתתף בכאבך.
כל התקופה האחרונה חשבתי, שאולי היה עדיף לא לדעת כלום.
לא קל להעביר מספר חודשים עם הכלב שלך, שאתה יודע שהכל הולך לכיוון אחד.
הקושי הגדול הוא לדעת להחליט בזמן, מתי לעשות לזה סוף.
האמת, אין לי מושג מה יותר טוב, בשתי הסיטואציות קיים האובדן וההתמודדות שאחרי.

R200,
הלוואי שהלב שלי היה פנוי עכשיו לעוד כלב.
פעם אחרונה לקח לי מספר שנים.

שיהיה לכולם שבוע אדום נפלא, נעים ו- שקט א.ב.