דני גולפיטק כתב:
אני מציע שאנשים שהיו שם ב2-1 ב88 שתכלס נתן את העלייה יספרו חוויות
המשחק שאבא שלי מספר עליו הכי הרבה...
1990 , ניצחנו 2-0 מצמד של קוקוס (אלי כהן למי שלא מכיר...)
משחק אש במגרש ליד מגדל המים שלהם, החנינו את הרכב על הרחוב הראשי שם (ז'בוטינסקי) וישבנו ביציע הצפוני.
קוקוס הגדול תפר אותם פעמיים כשבפעם השניה הוא כמובן הוסיף משהו שהיה נראה כמו תנועה מגונה עם היד לעבר היציע שלהם והאוהדים שלהם פשוט איבדו את זה.
ביציאה החוצה היינו צריכים לעבור כולנו דרך היציע שלהם אל הרכבים ואז התחילו זריקות אבנים מכל כיוון, והתחלנו לקלוט אנשים רצים אלינו באטרף. בתור ילד בן 11 שבחיים שלו לא ראה את אבא שלו מפחד משום דבר, פתאום הוא צעק לי לרוץ ורץ בעצמו אל האוטו. אני בעיקר זוכר הרבה אוהדים של הפועל רצים באמוק לכל מקום, זוכר אותנו נכנסים לאוטו (פורד קורטינה מודל 79) ובורחים משם מהר.
עשור לאחר מכן, במשחק ההכתרה בשכונת התקווה בדאבל הקודם, שוב אותו סיפור של זריקות אבנים כשהפעם האוהדים של בני יהודה בעצם גידרו אותנו ביציע המערבי (זה שפונה לאיילון) וחלק מהם הלכו מאחורי היציע וזרקו אבנים מבחוץ לתוך היציע שלנו שבנס לא הרגו מישהו.
עשור לאחר מכן חגגנו דאבל בפנים של בית"ר, על זה יש פה אנשים שיכולים לגולל אשכול שלם...
3 קבוצות עם אוהדים מהזן הנחות ביותר, עשור אחרי עשור.
את הנקמה שלנו ביבנה בכל מקרה השגנו כבר ב 92 כשהורדנו אותם ליגה עם ניצחון דרמטי 3-2 במקדש, את שער הניצחון כבש בנגיחה אחיו של המאמן שלנו לרשת של גינצבורג.