|
טור של בן קפלן היום בידיעות תל אביב:
עוד שני ניצחונות, מקסימום שלושה, זה יקרה. הרוח הגבית שנותנת תקשורת הספורט למאבק אוהדי הפועל תל אביב באלי טביב תיפסק. מאמרי הביקורת יתחלפו בשירי הלל, הקריאות התכופות לעזיבת הבעלים יהפכו לקריאות לתת שקט במאבק על האליפות, ושער נגיחה של מרקו שולר בדקה ה-88 יגרור כותרות על החיזוק הנהדר שהובא, במחיר מבצע בפגרה.
זה יקרה, כי תרבות הספורט הישראלית, שתקשורת הספורט היא חלק מרכזי ממנה, מתקשה להסתכל על המציאות שלא דרך משקפת הניצחון וההפסד. אם ניצחת – אזי אתה בסדר. אם הפסדת – אזי אתה כושל. אם הפועל תל אביב תיקח העונה אליפות – ותתפלאו, זה עדיין תסריט יותר הגיוני ממה שנדמה לכם – הביקורת הציבורית על אלי טביב תישכח. כי הישגים הם חזות הכול. מוסר, דרך ארץ, תרבות, מנהל תקין ושקיפות הם בסך הכול זבובים מעיקים שיש לנפנף במעלה ההר. פה ושם מעניקים להם תשומת לב, אבל רק כשיש שקט מסביב והוא אינו מופר על ידי המיית הניצחון. כשההישגים מגיעים הזבובים מתעופפים למקומם הטבעי.
ראיונות טרנסאטלנטיים רבים קיים טביב לאחרונה (מעניין מי חייג למי ומי שילם עבור השיחה?). הוא ביקר את האוהדים, ואת התקשורת ובעצם את מי לא. אבל פעם אחת, אם זכרוני אינו מטעה אותי (והלוואי שהוא מטעה), הוא לא נשאל, למשל: האם אדם שהצהיר בפני ההתאחדות לכדורגל שאין לו עבר פלילי אף שיש לו עבר כזה ראוי לדעתו להיות בעלים של קבוצת כדורגל? מה דעתו על אנשים שבורחים מהארץ באמצעות דרכון מזויף? מה דעתו על אנשים שמשתמשים בשמות בדויים (שאלתיאל דאוויל, איזה שם)? מה הוא חושב על אנשים שצפצפו על חוק הצינון של ההתאחדות? במקום זאת התנהלו השיחות עם טביב במחוזות הנוחים לו, שבהם הוא נרדף, הקהל לא מוכן לקבל אותו, הוא למעשה זה שהציל את הפועל, פיטורי דרור קשטן כן או לא, מינוי ניצן שירזי ואיזה חיזוק, אם בכלל, יגיע בפגרה.
במקום לעסוק בנושאי הליבה – בשאלה האם אדם מסוגו של טביב בכלל ראוי להיות קשור לכדורגל הישראלי עוסקים בחיי היומיום, באופן הניהול ובסוגיית הרכש, כאילו העובדה שטביב הוא הבעלים של הפועל תל אביב היא משהו שאדם בעל שאיפה לספורט תרבותי ומסודר צריך בכלל להשלים איתה.
על הקרקע הזו, שבה מתנהל דיון על כדורגל ועליו בלבד, כשבמקביל דיון על אמות מוסר, תרבות ספורט, חוק ודרך הישר נזנח לחלוטין, קל לטיפוסים כמו טביב, אזגי וכן הלאה וכולי לפרוח. והם הולכים ומתרבים בגלל התאחדות שמשתפת עמם פעולה ומונעת בכל כוחה שקיפות אמיתית, ובגלל תקשורת חנפנית ומתרפסת שמדבררת את בעלי הקבוצות כאילו לפניהם לא היה פה כדורגל (ואם יורשה לי – הרבה יותר טוב ונקי) וכאילו מדובר בחסידי אומות עולם. וכשאותם חסידים זועקים שהם השקיעו מיליונים מכיסם אף גבה לא מורמת וכמובן שהם לא נדרשים לפתוח את הספרים כדי שנראה כמה באמת השקיעו (אם בכלל). וכשהם מייללים נותנים להם פתחון פה במקום לומר להם: לא טוב לכם? אתם מפסידים כסף? תעזבו. היום. בלי דרישות. אם לי היה עסק מפסיד הרי הייתי מוסר אותו מיד. בחינם.
וכך, במקום שתקשורת הספורט תשב על זנבם של הטביבים, האזגים ודומיהם היא מכשקשת בזנב לנוכח הצהרותיהם. ובזמן שהיא מסקרת משחקים בלתי חשובים בליגה חלושה, היא שוכחת שהסיפור האמיתי הוא לא הניצחונות של הבעלים, אלא ההפסדים של ציבור אוהדי הכדורגל, שהקבוצות שייכות קודם כל להם.
אם מי שמגנים עליך בשעת צרה הם שאוליקו איזנברג, חנן עדני ושלמה שרף (אגב, מתי כבר תגיש תביעת דיבה נגד שאוליקו?), אם אלה הם עדי האופי שלך, אם אלה חבריך לעת צרה, אז אתה באמת עמוק בבוץ.
_________________
אני עם הקהל. קבוצה של האוהדים.
|
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
