הפועל כתב:
פרנק הרבה השתנה מאז שהיית במדינה. סוף מלחמת האזרחים הביא הרבה תיירים (כולל המון ישראלים), הקפיץ את המחירים (הלונלי פלנט שלנו מלפני שנתיים בסה"כ ציין מחירי מלונות שהיא 30-50% מהמחיר בפועל) וגרר יחס דומה מהרבה מקומיים שרואים בך כעת סוג של ארנק על שתיים. אחרי שהייתי בנפאל ותאילנד, פשוט הרגשתי שהייתי יכול באותו כסף לקבל הרבה יותר במדינות אחרות באיזור.
האמת שהדבר הכי מעניין בטיול מבחינתי היה איזור הצפון, אבל למי שיש 10 ימים זה לא שווה את המאמץ.
מצער אותי מאוד לשמוע. באמת. סרי לנקה זכורה לי כיעד יחסית לא מטוייל (יותר מתוייר, יעדי נופש וזה, אבל מעט מאוד תרמילאים), וככזה הוא היה אתנחתא מבורכת משתי תופעות לא נעימות כשאתה מטייל בדרום מזרח אסיה - האחת, מלכודות התיירים, בצע הכסף והתפיסה אותך, כטייל מערבי, כסוג של ארנק על שתיים. היחס שם מצד כמעט כל המקומיים היה אחר לגמרי - הרבה יותר נעים, הרבה יותר לבבי ותמים, הרבה פחות אינטרסנטי. בכלל הסינהלים זכורים לי כאנשים לבביים מאוד, משכילים ו"מערביים" יותר משכניהם ההודים, נחמדים ופתוחים. רק האוכל שלהם רע.
הדבר השני שלא היה אז ב-כ-ל-ל , אבל לגמרי לא - זה ישראלים. בכל מסעותי באי פגשתי שם רק בחור ישראלי אחד ולא היה זכר לעקבות של ישראלים (תפריטים בעברית, שלטים של "ישראלים לא רצויים פה" והבה נגילה מושר בפי ילדים מקומיים). אחרי הודו זה היה מרענן מאוד. כמעט מהפכני. אי מקלט ובריחה ממושבות הישראלים המחרידות והבלתי נסבלות שבהודו.
מה שכן, כשטיילתי שם (1995), האי התבוסס במעגל אינסופי של דם ואש. כל יום התבשרת על התנגשויות בין הצבא הציילוני למורדים הטאמיליים ועל קטל הדדי בצפון האי. כל יומיים היה איזה פיגוע ראווה גדול בקולומבו (יום לפני שהייתי אמור לעזוב את האי היה פיצוץ גדול באיזה בתי זיקוק או מאגרי גז או משהו כזה מחוץ לבירה, דבר שניטרל לגמרי את הבירה ואת כל סביבותיה, כולל תנועת רכבות, וכמובן שיבש לגמרי את התוכניות. מצד שני זה ללא ספק היה אלמנט מרגש מאוד בטיול...). בכלל כל קולומבו היתה מאובטחת כמו בית ראש הממשלה בירושלים בעת ביקור של נשיא ארה"ב בו. כמובן שהמצב הזה הרחיק מאוד תיירים מהאי.
על צפון האי ומזרחו בכלל לא היה על מה לדבר. האזור היה אזור מלחמה מסוכן וסגור בפני מבקרים.