teknoboy כתב:
סליחה על השאלה, אבל לפני שהיגרתם באמת חשבת שתדבר על ילדים בבית ספר בקנדה על הפועל???
גם אם כן, ההורים שלך היו אמורים להסביר לך שקנדה זה לא ישראל ואף אחד שם כנראה לא יודע עברית או מה זה הפועל.
אתה יודע, בהגירה יש גם דברים קשים, כמו אלה שאתה מתאר (ניתוק מהמולדת וכו'), אבל דומני שזה הרעיון בהגירה - שמשלמים מחיר של התנתקות לטובת רווח של חיים טובים יותר ואופציות טובות יותר לעתיד.
אם מישהו היגר לאמריקע, ובאמת לא חשב לרגע על זה שבאמריקע הרחוקה מדברים אנגלית ולא עברית, חוגגים את כריסמס ולא את חג המולד, וצופים בבייסבול ולא בכדורגל - כנראה שהוא לא התכונן טוב מדי להגירה שלו.
במקרה לך, אגב, נראה לי שזה עבר די טוב, והסתגלת בצורה די מוצלחת לחיים שם (וגם לא ויתרת על החיבור שלך לפה, וזה יפה ששילבת את שני הדברים יחד).
אם כבר נכנסנו לזה..
לפני שהיגרנו ההורים אמרו שמדובר בשנה בלבד,כך שלא רק שלא התכוננתי ממש להגירה,לא התכוננתי בכלל.(מהבחינה של מעבר חיים לעומת שנת "ביקור")
לא חושב שיש ממש רעיון פשטני וכולל בהגירה,אנשים הוגרים או עוזבים את מולדתם מסיבות שונות,אבל האלמנט אותו אתה מתאר בהחלט קורה בהרבה מקרים.
לא היה לי ספק שלא נדבר על הפועל ולא בעברית,ניסיתי לומר(לא ממש בצורה מוצלחת) שאפילו אם אני שם את הדברים האלו בצד,שהם כביכול טרוויאילים,(אגב אני בא ממבשרת,גם שם לא ממש חכם לדבר על הפועל הרבה) עדיין גיליתי שמעבר למסיבות,בנות,ספורט וכל שאר הדברים הבנאלים הבדלי הכימיה היו די מפחידים (לאורך זמן,כמה חודשים בכיף הייתי מעביר).
ו
ברגע שלוקחים לך חלק מהדברים הבנאלים האלה, (במקרה שלי ספורט,שהיה מרכיב חשוב)אתה מוצא את עצמך מתגעגע לכל הדברים הישראלים שציינתי ועוד הרבה יותר-קשה באמת להכין את עצמך לדבר כזה,אבל הסיטאוציה הייתה מאוד מדכאת לתקופה מסויימת,דברים שבארץ לא התקרבתי אליהם,וזה באמת קשה ליפול לבאסה כשאתה מוגן בתוך חברה שנוח לך בה,ואתה מצליח בה,(ברור לי שזה לא המקרה לכולם). גם במצב שבו דברים לא הולכים כמו שצריך יש לך בסיס מספיק רחב לא ליפול,מה שהיה חסר לי פה תחילה.
זה דברים שחלק מהאנשים מקלים בהם ראש לפעמים,אבל גם היום שאני מסתכל על אבא שלי כואב לי לראות מה נהיה מבן-אדם כל כך מצליח וכשרוני.מצד שני,אחיי ואחותי אני חושב דווקא הרוויחו הרבה לדעתי.
אני חושב שיש פה הרבה ללמוד על אישיותיהם של בני-אדם,בהתנהגות,ביהירות וחוצה ישראלית אני חושב שאני ואבא שלי שונים משאר המשפחה,אצלי זה בא לכדי ביטוי שלילי כי היו לי הרגלים של דומיננטיות והצלחה (ובכל זאת הייתי בן 15)לעומת שאר האחים שיותר מתונים,זורמים ולא מחפשים תהילות כאלה ואחרות וכיום אפשר לומר שהקערה די התהפכה.
בכל אופן,אין לי ספק שהשנתיים-שלוש של הפציעה היו עוברים לי הרבה יותר חלק בארץ.בלי לדבר בכלל על הוצאות של ניתוח וכו' שהנבחרת הייתה מכסה וכיסתה לפני זה.