פורום השדים האדומים

כתבה מעניינת של נמרוד עופרן היום בוואלה.
יש גם התייחסות לאדל שרבים מאיתנו כבר מיהרו לשולחו הביתה.

http://sports.walla.co.il/?w=//1882132

בשבועות האחרונים החל מעין רנסאנס טפשי בנוף הספורט הישראלי, ובו חלק מהתקשורת המקומית מבקרת את התקשורת המקומית. אין מדובר כאן באכילת כובעים רבתית, חס ושלום, כי אם בהפניית חצים שרירותית שנועדה לטהר גוף אחד על ידי הצבתו האסטרטגית בסמוך לגופים אחרים ומוצלחים פחות. נקודתית, הדוגמא הטובה ביותר היא זו של ולאדימיר דבאלישווילי, שחצה בין רגע את קו הגבול בין חלוץ מאכזב וחלש שחייב, אבל ממש חייב לעזוב, וכעת הוא אחד הבאנקרים היחידים של מכבי חיפה. במהירות, שבו פרשנים רבים ממילותיהם הקלילות שהתנדפו אל אוויר העולם חודשים ספורים קודם לכן, כדי לטעון שמוקדם היה להספיד אותו. יותר מזה: אין בכלל סיבה להספיד אותו - הרי תמיד ידענו שמדובר בחלוץ גדול – וכל מי שעשה כך, סתם מיהר לשפוט.

שלא באשמתו, דבאלישווילי מגלם חלקים נוספים ונרחבים של מספר נקודות בהם ניגע בפסקאות הקרובות. הוא גיאורגי – שלא לומר גרוזיני; הוא מעט מגושם; ויש לו שם עם הרבה יותר מדי אותיות עבור הפרשן האימפולסיבי, שרואה בריבויי הברות בזבוז זמן. שלמה שרף ואיל ברקוביץ', למשל, קוראים לעתים לחלוץ מכבי חיפה "דבאשווילי", פחות או יותר מאז הגיע לארץ, ולרגע לא עוצרים כדי לתהות לאן נעלמה אותה למ"ד מסתורית שמופיעה בדף שלפניהם אך לא מחליקה לפיהם. בין אם מדובר בסתם דיסלקציה לשונית מאובחנת או שיבוש מכוון של השם (ע"ע רון קופמן, שקרא במשך חודשים ארוכים למאצ'יי לאמפה "פומפה"), האפקט המתקבל במקרים האלו זהה: זלזול מופגן וחוסר כבוד בסיסי כלפי אדם אחר. הרי אין טעם ללמוד להגות את שמו כראוי. הוא לא מספיק חשוב. הוא לא משלנו. ועוד רגע הוא ממילא הולך – בינואר, כך אומרים, וחבל, כי הוא ממש מצוין, חוץ מכשהוא לא מבקיע, ואז הוא די גרוע. אבל רצה הגורל, ודבאלישווילי חסר הלמ"ד הוא לא הבעיה שלנו, והיא לא תיפתר כשהוא יארוז את שאר אותיות שמו ויעבור לליגה אחרת בחודשים הקרובים. זו הבאסה הגדולה עם שנאת זרים: היא לא ממש קשורה אל הזרים, אלא אל עצמנו.

אמש (שבת) צוטט שוער הפועל תל אביב אפולה אדל במרבית אתרי האינטרנט ובפיו מילים דומות: "אני לא מתייחס למה שאומרים עלי, זה לא משנה לי מה אומרים עלי עכשיו ומה יאמרו עלי מחר". כמובן שהתקשורת ביקשה מהשוער הקמרוני המצוין להתייחס לביקורות עליו רק במבט רטרוספקטיבי; הרי באותם רגעים בהם היה חלש, העדיפו לנצל את הדפים הלבנים והריקים כדי לבקר באופן ישיר – ולא כדי לשאול מישהו כיצד הוא מרגיש עם הביקורות הללו. במובנים רבים, המסע שעשה אדל בחודשים האחרונים טומן בחובו את כל השנאה והצביעות של תקשורת הספורט הישראלית, מנקודת ההתחלה ועד הסיום. זה החל עם סימני שאלה הססניים סביב הסוגיה האם הוא מסוגל להחליף את וינסנט אניימה האגדי, נמשך עם סימני קריאה מתוזמנים היטב אחרי הלצות כאלה ואחרות, הגיע לשיא עם דרישה לשלוח אותו הביתה אחרי מספר טעויות מול ואדוז ומכבי תל אביב (בדרבי בגביע הטוטו), דעך במעט כאשר השוער פשוט ביצע עבודתו היטב, והשלים סיבוב מדויק של 180 מעלות בימים האחרונים, כאשר אותם אנשים שניסו להעלות אותו על המטוס הראשון בדרך ל, ובכן, אפריקה, טוענים כי מדובר בשוער הטוב בליגה. בכל זאת, הם מדגישים – אסור לשכוח שמדובר כאן בבחור שעבר בפריס סן ז'רמן.

סיבוב הפוך ביצע האריס מדוניאנין, ממצטייני נבחרת בוסניה שכמעט והעפילה למונדיאל, שככל הנראה יעזוב לקבוצה הרבה יותר טובה ממכבי תל אביב בקרוב. "הוא לא יכול לתרום למכבי כלום", אמר עליו שלמה שרף במהדורת יום ב' של יציע העיתונות, לפני שפנה לניב רסקין והוסיף: "אתה והוא רצים באותו קצב. צריך לשחרר אותו בינואר, אין מה לעשות איתו".

אם מוסיפים לכך את ההשתחלות חסרת הרסן של דני נוימן במוסא קונאטה (ארבעה שערי ליגה העונה) בדרבי האחרון, בהחלט ניתן להתבלבל ולחשוב שהבעיה הכי גדולה של מכבי תל אביב הנוכחית היא הזרים שלה. כמובן שאף אחד לא עוצר ותוהה מה היה קורה, נניח, אילו אלירן עטר (שלושה שערי ליגה העונה) היה מבקיע את שתי ההזדמנויות הגדולות שלו ב-15 דקות הפתיחה של הדרבי ההוא; אם ברק לוי לא היה שוגה ואשם בשער וחצי מתוך השלושה (תארו לעצמכם את קאלה, למשל, מוציא את אותם כדורים מהרשת); או אם דור מיכה, משה לוגסי, רפי דהן, עומר ורד ואלי זיזוב היו מקיימים רק חצי מהפוטנציאל ההוא, שכל הזמן מספרים לנו שיש להם. לא. כי הם ישראלים, וצעירים, והם לא ראויים לטון כזה של ביקורת משפילה. האם אתם מסוגלים לדמיין את שלמה שרף אומר לרסקין שהוא ורועי קהת רצים באותו קצב? או את נוימן טוען כי מואנס דאבור הורס למכבי תל אביב את המשחק, וחייב לרדת לספסל? מובן שלא.

כתבת וואלה אופיינית
בוחרים אג'נדה ומרכיבים סביבה סיפור

לייק

מסכים עם הנאמר אבל זה לא רק על זרים, ולא רק בכדורגל. השיח בתקשורת תמיד נע בין סקנדל לפסטיבל בכל התחומים, הדוגמא הבולטת מהזמן האחרון היא המחאה החברתית.בתחילתה היא היתה קסומה, מופלאה, אבן דרך בהיסטוריה שלנו, ועכשיו נהנים לקטול את ראשיה (בעיקר את דפני) בטענה שהם רודפי שררה ונגועים פוליטית.
יש כמובן את אלו שתמיד היו ותמיד יהיו הבייבי של התקשורת ממניעים שונים (כמה כתבות קוטלות ראינו על שימון מזרחי ואיך שהוא הרס בשיטתיות כל טיפת תחרותיות בשלושים השנה האחרונות או על יעקב שחר שמנהל את מכבי חיפה.כמו רודן לכל דבר? ) אבל כולם תמיד פסע אחד מלהיות פח, בלי הכנה למוח, חסרי תועלת או סתם רשעים.
אין לזה קשר לשנאת זרים (שגם היא קיימת ללא ספק) יש לזה קשר לשנאת חינם שיש במדינה, ובכמויות גדולות.

קודם כל אנחנו מדינה גזענית, לא גזענית בקטע פאשיסטי או טוהר הגזע, פשוט לא אוהבים לקבל את השונה.
אחר כך צריך לזכור שהכדורגל המקצועני בישראל חי מהקצבות של עיריות, ספורטוטו וערוץ ממלכתי, ואם הכדורגל גם ככה לא מגיע לרמות גבוהות אני מבין את אלו שאומרים שעדיף כבר לראות זבל ישראלי מאשר להיות רכבת שחקנים זרים.