הבנאדם שהכי חבל לי שלא זכה לראות את הגול של זהבי.
קטע שמסכם את מהותו של עלי מוהר.
הבנה יוצאת מהכלל של השפה העברית, בתוספת לניואנסים קטנים שאף אחד לא יודע, חוץ ממנו, איך להעלות על הכתב.
ציטוט:
- זה שאומר על כל דבר וואללה -
עלי מוהר
מתוך: על שניים מגיבורי זמננו ועל עוד כמה שהקדימו את זמנם
מהנעשה בעירנו
זה שאומר על כל דבר וואללה אינו משחית מילים לריק. הוא יודע את סוד הצמצום. הוא מתייחס אל המילים ביראת כבוד, כאילו היו בדולח דק וחרסינה שבירה, ויודע כי אסור לטלטלן ולהפריז בשימוש בהן. הממרה "מילה בסלע, שתיקה בתרי" היא נר לרגליו. הוא יורש נאמן למסורתם של הלאקידמונים, או הלקונים, אזרחיה של ספרטה, שתמיד העדיפו קיצור על אריכות, ובכך הורישו לאנושות, עד ימינו אלה, את התשובה הלקונית.
פלוטרכוס מספר על שליח עייף שהגיע לספרטה משדה הקרב ובישר לזקני העיר המצפים בשער: "ניצחנו במלחמה!" "דיינו ב'ניצחנו'" השיבו לו הזקנים בחומרה, תמהים על הפטפטן המופלג הזה, שדברת משונה קפצה עליו לפתע: וכי במה ניצחנו אם לא במלחמה? למה להכביר מילים על המובן מאליו?
זה שאומר על כל דבר וואללה הוא צאצא מובהק, נין ונכד לאותם זקנים קפוצי פה. בעבר ביטאתי כאן הסתייגויות קלות מזה שאומר תמיד אחלה וזאת שאומרת לכל אחד סבבה, ולכן אדגיש מיד כי זה שאומר על כל דבר וואללה הוא בפירוש בחור כלבבי. אני מוקיר אותו מאוד, מה גם שאינו רק ממעט בדיבור, אלא אף צנוע: אילו הייתי אומר עליו ישירות כל מה שאמרתי עליו קודם - כלומר שהוא יודע את סוד הצמצום, נזהר בכבודן של מילים, בן נאמן למסורתה של ספרטה וכו' - הוא היה אומר רק: "וואללה?".
נראה שזה המקום להרחיב מעט על הביטוי ומשמעותו, או, יותר נכון, משמעויותיו השונות, שכן וואללה הוא מעט המחזיק מרובה: זה שאומר על כל דבר וואללה מטה אותו כרצונו, בווירטואוזיות לשונית אמיתית, ומעניק לו הרבה יותר ממשמעות אחת, אחידה ומוגבלת.
תחילה יש להבהיר כי וואללה אינו ביטוי חדש ממש, אך בשנה האחרונה הוא העמיק מאוד את אחיזתו ואת נפוצותו בשפה, עד כי היה לאבן בניין מרכזית, המחליפה לעתים את אחלה וסבבה גם יחד. ואולם, וואללה הוא הרבה יותר מזה. ייחודו הגדול הוא בכך שבאמת אפשר להשתמש בו ולאומרו על כל דבר, ממש כפי שעושה זה שאומר על כל דבר וואללה; בעוד שסבבה ואחלה במיטבם באים לבטא בעיקר קורת רוח, שביעות רצון והכרה במצויינות, הנה וואללה גמיש ופונקציונלי הרבה יותר, עד כי יש ביכולתו לבטא קשת שלמה של רגשות, וזאת באמצעות שינויי הגייה ואינטונציה מזעריים בלבד!
אחד הדברים שמעניקים לוואללה את גמישותו המיוחדת הוא סימן השאלה המצורף אליו לעתים תכופות. זהו יתרונו המהותי, המושגי, על האחלה והסבבה: הם יבואו תמיד כשאחריהם סימן קריאה, או לכל הפחות נקודה; הוואללה, לעומת זאת, מסתעף במפתיע, עד כי כיום יש בעברית, למעשה, שני ענפים מרכזיים שלו: וואללת השאלה, ובמקביל לה - וואללת החיווי, שאף היא לבדה מגוונת יותר מאחלה או סבבה! שלא כמוהן, היא יכולה לבטא גם צער, השלמה, כאב, ואפילו לעג ואירוניה!
דבר זה מעניק לוואללה מעמד מיוחד במינו, שספק אם היה אי פעם דומה לו בשפה: היא יכולה לכהן כמילית תגובה אחת ויחידה ההולמת כל מצב ומצב; ובאמת, זה בדיוק השימוש המזהיר שעושה בה זה שאומר על כל דבר וואללה: הוא אומר על כל דבר וואללה, אך למרות אחידות מונוטונית כביכול זו, הוא משכיל - בדומה להמפטי דמפטי מ"עליסה בארץ הפלאות" להעניק לכל וואללה וְוואללה את המשמעות הייחודית והמדויקת ההולמת את צרכיו באותו רגע!
במקרה של וואללת השאלה הדברים פשוטים וקל להמחישם בעזרת דוגמאות מעטות: "אני גרה בגבעתיים". "וואללה?"/ "עזבתי את אפרים". "וואללה?"/ "קירקגור אחלה פילוסוף". "וואללה?"/ "מדרמסאלה נסענו נפאלה". "וואללה?" - בכל המקרים האלה בא הוואללה במקום שאלות מסורתיות כמו "באמת?", "האומנם?" או אפילו "מה אתה אומר!" ותפקידו להביע עניין בדברים, לאותת על הקשבה ואולי אף סקרנות. בכך, אגב, מתגלית גם אדיבותו הבסיסית של זה שאומר על כל דבר וואללה: לא אחת הוא מציב את וואללת ההשתאות שלו גם לשמע דברים טריוויאליים. "קניתי שני יוגורט". "וואללה?".
הדברים דקים ומסובכים יותר כשמדובר בוואללת החיווי. רק שימוש מיומן ומרשים בגוני הקול מכשיר אותה להלום זמנים ומצבים שונים בתכלית אלה מאלה. "סבי חננאל זוכה בפרס ישראל!", "וואללה" (בטון מלא הערכה, עם הדגשה קלה על ההברה הראשונה, כרוצה לומר "כל הכבוד לו", "שאפו", "סחתיין" וכיוצא בהם). "דודי מלכישוע נפצע בפיגוע", כאן אפשרי כמובן "וואללה?!", אך ייתכן בהחלט גם "וואללה..." (שקט, מרצין, מניד ראש כאומר "תראה תראה באיזה עולם אנחנו חיים").
לא אופתע אם יהיו כאלה שיבקרו את התפעלותי מוואללה, ויטענו כי דחיסתן של כל התגובות האנושיות למילה אחת ויחידה מעידה על עצלות מוחין, דלות מחשבתית, שטחיות ושממון רגשי. ואולם לדעתי, זה שאומר על כל דבר וואללה מיטיב מהם להבין את התקופה ולבטא את רוחה. הרי אין זה מקרה שמילה אחת ויחידה מספיקה לו. בזמננו מה כבר אפשר להגיד? הרי הנפש עייפה, ולמי יש עוד כוח לומר משהו מורכב על כל מה שקורה סביבנו?
בייחוד כשמילה אחת ויחידה מספקת בדרך פלא את הקומנט, את התגובה המרוכזת והמדויקת ביותר: טננבוים? - וואללה. האג? - וואללה. הגדר? -וואללה. פרשת שרון? -וואללה. וכמובן (איך שכחנו) הפועל שוב הפסידה. וואללה?
http://www.emaze.co.il/mywordz/mohar.htm 
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
