אע"ב, אני לא מושפע מצמד הבובות המביכות ששידרו את המשחק, אני רחוק מלהיות סוג האוהד שקוטל את הקבוצה שלו אחרי שני משחקים רעים, ואני משוכנע שיש לנו סיכוי יותר מסביר לסיים במקומות 1-3. אבל ביום חמישי ראיתי את אחד המשחקים הגרועים שהקבוצה שלי שיחקה אי פעם. כנקודת פתיחה - לא ניסינו לשחק כדורגל. ההגנה שלנו לא עמדה באף מבחן - והצליחה להיכשל. הקישור לא עמד תחת לחץ לחלקיק שניה - ואיבד כדורים. ההתקפה עמדה במקום, כשכל שחקן מחכה שהכדור יגיע אליו, מנסה לעבור שחקן או שניים ואז לייצר בעיטה או מסירה. הכל התחיל ונגמר בדבר אחד - אפס ניידות. בכל פעם, יכלת לראות מרחק של 20 מטרים בין כל שני שחקנים. הבלמים עמדו ליד הרחבה שלנו והחלוצים עמדו ליד שלהם. זה הפך את המשחק למשחק על 70 מטר במקום למשחק על 40 מטר, שקבוצה עם עדיפות טכנית כל כך ברורה צריכה לשחק. כשהפועל פ"ת קיבלו מאיתנו 7, הם שיחקו יותר טוב מאקרנאס. אכן החמצנו המון, אבל המצבים לא נוצרו על ידינו אלא קרו כתוצאה מהעובדה שלא היתה יריבה על הדשא. השחקנים נראו מבוהלים וחסרי חשק, כשרק אבוטבול ממש עושה תנועה בלי כדור, וגם זה בין הרחבה שלנו לבין קו האמצע. אין לי ספק שעוד נשתפר, אני מאמין שנעבור אותם, אפילו בקלות, אבל השאלה שאני שואל את עצמי היא: מה היה קורה אם מולנו היתה קבוצה כמו, נגיד, סטוק סיטי (ששיחקו באותו שלב כקבוצה לא מדורגת)? התשובה היא שהיינו מקבלים חמישיה בלי מאמץ. וכן, עם כל זה, אנחנו משחקים בליגה כל כך חלשה שכמעט בלתי אפשרי לסיים מתחת למקום 3. אם יגיע שחקן שמסוגל לעבור מישהו באחד על אחד, אם אלרואי כהן ייזכר בדברים שהוא יודע לעשות ויפסיק לנסות להיות ורמוט, אם נוסא ישחק בעמדה שלו באמצע ולא יילך לאיבוד באגף - אם כל אלה ייקרו, אנחנו עוד יכולים לרוץ לתואר השנה. כל זה לא משנה את העובדה שביום חמישי לא שיחקנו בכלל, ודאי שלא שיחקנו בסדר. אני מקנא במי שכתב פה שהוא השתעמם ( או היא, אני לא זוכר), כי אני הרגשתי כאילו אני באמצע סרט אימה.
_________________ רק אהבה מביאה גאוה הבטחתי, קיימנו. http://www.haadumim.com/
|