ציטוט:
דעת הקהל והתקשורת שוב הזדעזעו השבוע: שלושה אוהדים של הפועל תל-אביב נתפסו כשהם מקשקשים גרפיטי בשירותים של בלומפילד: צלב קרס עם הכיתובים "שואה", "אבי כהן נאצי" וכדומה. כלי התקשורת דרשו נקמה והוקעה (בן כספית ברשת ב': "ההתאחדות צריכה לשבור להפועל את העצמות"), וכמה מהם יצאו למסע צלב קטן בארגון האוהדים אולטראס של הפועל תל-אביב, שהוכרז כמי שעומד מאחורי המעשה.
תחת הכותרת "חוליגנים אדומים" ניסו ב"ידיעות אחרונות" להבין מי אלו שנכללים בארגון האוהדים "החשאי ביותר בישראל" – מי שלטענת העיתון אחראי ל"צלבי קרס, כתובות נאצה ושירי שואה". יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, דרש יד קשה וענישה ללא פשרות. "שירי שואה יש רק בהפועל תל-אביב", נימק. כלל אוהדי הפועל תל-אביב הוכתמו בגלל שלושה נערים, וגם הביטוי "שירי שואה", שעד היום העלה על הדעת את "שריפה, אחים, שריפה" ודומיו בפלייליסט המסורתי, הופקע לטובת נהמות אספסוף שהקשר בינן ובין השואה היהודית מעוקם, מופרך ובעיקר אינפנטילי.
בבואם לסקר התנהגות של אוהדים, הולכים העיתונאים על חבל דק מאוד: האוהדים הם למעשה הלקוחות העיקריים שלהם. מכאן שכשכלי תקשורת מכנה את כלל אוהדיה של קבוצה אחת בכינוי גנאי בגלל מעשה נקודתי של אוהדים אחדים, הוא יורה לעצמו ברגל. גינוי של ציבור שלם בגלל מעשה של יחיד או בודדים הוא תמיד מהלך נפסד, על אחת כמה וכמה כשהמגונים שלא באשמתם עלולים להגיב בהחרמה של מי שמיהר להכתים אותם במעשה שלא ביצעו, ושרובם אף מואסים בו ובמבצעיו.
ציור גרפיטי בשירותים הוא מעשה של אדם אחד, או כמה אחדים לכל היותר. ונדליזם מכל סוג הוא נחלתם של מעטים. במקרה כזה יש להפנות את הזרקור אל המשטרה ולדרוש ממנה לאתר את העבריינים. אבל כש"קומץ" קורא "מוות לערבים" שוב ושוב במהלך משחקים רבים, ומי שאינו מצטרף אליו לא יוצא בהפגנתיות מהמגרש – אזי מדובר בתופעה רחבה, מנטלית, מסוכנת, שבגללה יש מקום להוקעה של כלל אוהדי הקבוצה.
כשאידיוט זורק רימון גז במגרש בבאר-שבע ומסכן את שלומם של השחקנים והצופים, כמו שקרה בשבת האחרונה, יש לעצור אותו מיד, ולהשעות גם את המאבטחים שהתרשלו בחיפוש על גופו. כך או כך – המלאכה העיקרית של התקשורת היא לעשות הבחנה מושכלת בין סוגי הבריונות ודרכי ההתמודדות עימם, ולא להיסחף להכללות ולהוסיף קיסמים פופוליסטיים למדורה.
חוץ מזה, הגיע הזמן לנער קצת את האבק מעל הכפתור האוטומטי שהתקשורת לוחצת עליו בכל מה שנוגע לאִזכור השואה או המלה "נאצים". מאחר שהשואה היא הטראומה הלאומית המכוננת בישראל – יהודים מכל העדות והסוגים – הגיוני לגמרי, ואת זה יאשר כל פסיכולוג או סוציולוג, שאנשי שוליים ישתמשו בז'רגון הטראומה הזאת כדי לבטא רגשות עזים שונים ומשונים.
סביר להניח שאף אחד, גם לא אוהדי הפועל, לא באמת חושב שמכבי תל-אביב מזכירה את שואת היהודים, או שמי מחברי האולטראס מצדיע במועל יד לתמונה של היטלר. אמנם מדובר בביזוי של "הזיכרון הלאומי", אבל לפני הכל מדובר בשימוש ילדותי, רפה-שכל, בביטויים טעונים שמסמנים במקומותינו אסון, קטסטרופה, "סוף הדרך", או במקרה של "נאצים" – יריב שנוא במיוחד (במקרה הזה, מכבי תל-אביב).
אין מדובר במכחישי שואה או בגלוחי ראש עבריים, אלא באנשים נמוכי איי.קיו, דלי יכולת הבעה, שמשתמשים במה שמסומן בחברה הישראלית כטאבו כדי לבטא את זעמם, או את תחושת נידחותם. זה אידיוטי, תפל ומטומטם, אולי מעורר רחמים, אבל לא הרבה יותר מזה. הניפוח המתפלץ של התקשורת הופך את האקטים הירודים האלה לנושאי משמעות – משמעות שאף עיתונאי לא נעצר לשאול מהי בכלל.
תקראו אולי זה ייעשה לכם משהו
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
