הלכתי לחמאס, אמרתי - רוצים להחזיר. אמרו: למה, מה קרה, לא טוב? תשמעו, אמרתי, בהתחלה נורא התרגשנו, והבאנו אותו הביתה, וחיכינו שיעשה משהו - אבל כלום. אמרו לי, זה גלעד שליט, מה רצית שיעשה? משהו, אמרתי. לא מדבר עם התקשורת, לא מספר דברים נוראים, לא בוכה בערוץ 2 - מופנם מופנם, אבל יש גבול! תראי גברת, אמרו וגירדו בזקנים, אנחנו יכולים לקחת אותו חזרה, אבל מה ששילמתם - שילמתם. אז איך אתם יכולים לבוא לקראתנו, דרשתי בתוקף. הם התייעצו ביניהם במבוכה, התלחשו, ובסוף אמרו: רוצה זיכוי? זיכוי? זיכוי, הנהנו בגבריות. פעם הבאה שנחטוף חייל, נחשיב לכם כאילו כבר שילמתם, ונחזיר באותו יום. שזה, תודו, רעיון לא רע. גם לא יסחב חמש שנים, גם לא נצטרך לשחרר מחבלים, וגם - יש להניח - החטוף הבא ילמד מהנסיון וישתף פעולה קצת יותר עם התקשורת. יאללה, שיהיה זיכוי, אמרתי, וצעקתי לאוטו: גלעד - בוא, מאמי, אתה חוזר. הוא גרר את רגליו בחוסר חשק. הש"ג של החמאס פתח לו את המעבר, וצעק לחבורה של רעולי פנים עם קלצ'ניקובים שעמדו ועישנו שם - . חבר'ה, המופנם חוזר! סוחתק, אמר המפקד שלהם ודרך על הסיגריה, עד שנפטרנו ממנו. מלה הוא לא אמר. לא שלום, לא היי, לא ביי. כלום. מופנם, אמרתי, מה לעשות. כל המשפחה ככה. ואז התעוררתי. וסיפרתי את כל החלום הזה לדוקטור כרמון, אבל הוא בקושי הקשיב, ורק אמר כל הזמן: חגית, לא סיכמנו שלא מזיזים את הראש בזמן לובוטמיה? (חגית)
_________________ הפועל תל אביב כדורסל - לעולם לא תצעדי לבד! הצטרפו עוד היום לעמותת הפועל אוסישקין. ובואו למשחקים.
|