את הטקסט צריך להעתיק למייל ולשלוח ליו"ר רשות השידור, המנכ"ל, מנהל מחלקת הספורט ונציב פניות הציבור. להפציץ להם את האימייל. להלן הכתובות:
Yor@iba.org.ilmankal@iba.org.ilTVMANAGER@iba.org.ilYoramC@iba.org.ilUriL@iba.org.iltvsport@iba.org.ilOMBUDSMAN@iba.org.ilציטוט:
זה נוימן או נומה?
עמיר פלג
פורסם: 15.09.11, 08:58
על דני נוימן די נמאס לרדת. ככה זה כשמתרגלים למשפטים סתומים, לדיבורי סרק ולקלישאות חבוטות. אני גם מבין שמדובר במינוי פוליטי, ולכן ידיו של מנהל מחלקת הספורט ברוממה כבולות. אבל אחרי המשחק בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים, מישהו חייב להפסיק את הביזיון.
אם כבר מביאים אוהד לעמדת השידור, עדיף לפנות לנומה המסור והאותנטי. לו לפחות אין מהלכים בהנהלה וגם לא צורך להתחנף לאף אחד. לתת לנוימן לפרשן משחקים של בית"ר, זה כמו להטיל על אבי לוזון לפרשן משחקים של הנבחרת.
נוימן הוא לא סתם אוהד מהשורה אלא חצי חבר הנהלה. הוא זה ששידך בין ידידו הטוב איציק קורנפיין לנדיב הלא יציב גומא אגייאר, ולפי הדיווחים, גם היה מעורב ישירות במינוי המאמן אחרי התפטרותו של דוד אמסלם.
אז מה הפלא שבמהלך השידור הוא הפך את נעים למוריניו ("הטקטיקה אצל יובל יוצאת מהכלל"), והתייחס ליו"ר כאילו זה זאב ז'בוטינסקי ("צריך לתת יותר ממילה טובה ליושב ראש איציק קורנפיין, שהאמין בעסק הזה שנקרא בית"ר ירושלים"). בטח האמין. בשביל מיליון שקל לעונה גם חאלד חלאיילה היה מאמין בעסק הזה שנקרא בית"ר ירושלים.
כשבית"ר פוגשת את יריבתה השנואה ביותר, דני בכלל מאבד את הצפון. בינואר האחרון נוימן אמר בשיחה פרטית: "הייתי עושה לאוהדי הפועל ת"א טרנספר ביחד עם ערביי ישראל". ברשות השידור התעלמו, וטוב שכך. בשיחות פרטיות זכותו לדבר כמו גזען. אבל אם אוהדי בית"ר משליכים חפצים על שי אבוטבול (שאחד מהם פוגע בפניו), ונוימן לא רק שאינו מנפק מילת ביקורת, אלא בא בטענות דווקא לאבוטבול ("הוא תופס את הפרצוף כאילו") – זו כבר בושה וחרפה.
והיו כמובן עוד דוגמאות, שאילו אני אורי לוי, הייתי נותן הוראה להוריד מיד מהשידור את האוהד שהשתלט על המיקרופון. כשקובי מויאל עשה גליץ' וחילץ כדור מגורדנה, נוימן התפעל: "גדול, גדול קובי מויאל!" כעבור שתי דקות אבוטבול חילץ כדור מברוכיאן בגליץ' לא פחות מרשים, אבל הפרשן המאוכזב נדם.
והשיא היה כמובן בשער של הפועל, שעימו פרשננו פשוט סירב להשלים. קבלו את הדיאלוג עם השדר בשלמותו. עמית הורסקי: "הכדור ברשששת!" נוימן: "לא, לא, יש נבדל. יש נבדל!" הורסקי: "0:1 להפועל תל אביב". נוימן: "צריך לראות את זה עוד פעם". אז רואים עוד פעם, ועוד פעם, אבל דני בשלו: "כן, יש נבדל". ואז בא עוד הילוך חוזר, ודני מתעקש – נבדל! חולפות שלוש דקות של שקט מתוח, הלם בעמדת הפרשן, והורסקי מחדש את הדיון: "אין נבדל לטעמי". נוימן מתבצר בעמדתו: "אני אומר שיש".
הבמאי נותן עוד הילוך חוזר, השישי בערך, ונוימן נחוש: "הנה, תשים לב. דמארי בנבדל!" הורסקי: "יש שם שני שחקנים ואין נבדל". דני: "רק דסה על קו השער". הורסקי: "היה עוד שחקן שם".
דני: "לא־לא־לא־לא". הורסקי: "אני חושב שאין כאן נבדל". דני: "דסה עמד על קו השער ולפניו היה דמארי". ואז מראים הילוך חוזר שביעי, ודני, שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, מוכן להודות: "אין נבדל. לא, אין נבדל. שער חוקי. שער חוקי, שער חוקי. נבדל אין".
וככה הגענו לדקה ה־90. נוימן יצא מהאופסייד אבל ניסה לשמור על אופטימיות: "יהיה פה איזה ארבע־חמש דקות תוספת זמן", השופט הוסיף רק שלוש. אבל דני לא איבד תקווה. בדקה ה־91, כשבית"ר יצאה להתקפה, הוא אפילו אמר (כדאי שתשבו): "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר". אבל בסוף זה נגמר. תודה לאל!
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
