אדום נחמד כתב:
redrony כתב:
אחי, אני לא נוהג להתבטא בצורה מזלזלת ואני לא אחרוג ממנהגי גם הפעם, אבל בוא נגיד שאתה מפשט את הדברים.
"ההצטרפות", זה לא פשוט לעלות להתקפה. לתקוף עם 6-7 שחקנים זה לא להגיד לשחקנים לעלות להתקפה אלא להתקיף בצורה אפקטיבית. לשים כל פעם 6 שחקנים ברחבה ולהגביה כדורים זה לא ממש שווה. בשביל שתוכל להתקיף נכון (ולא משנה אם זה עם 7 שחקנים או 5) אי אפשר שהקשרים שלך ישלחו כדורים על 40 מטר כמו שעושים אבוטבול וטועמה מה שיוצר מרחק בין השחקנים, מאט את המשחק ומבודד את שחקני ההתקפה. הבעיה עם אבוטבול וטועמה שזה פחות או יותר מה שהם מסוגליםץ ככה הם שיחקו כל הקריירה וזו בגלל העובדה הפשוטה שהם איטיים ולא ניידים. טועמה גם לא שחקן שמסוגל ליצור יתרון על המגרש ע"י זה שהוא עובר שחקן כי הוא פשוט לא מסוגל לזה. משחק התקפי נכון הוא משחק שמשלב תנועה בלי כדור וששחקנים ידעו לשחק נכון לעומק ולהתקדם עם ההתקפה (כמו שגורדנה עשה בשני המשחקים נגד פ"ת ואקרנאס).
לגבי לחץ, זה לא משהו ששחקן אחד עושה. זה שבלילי רץ כמו משוגע לא אומר שני יהודה עושים לחץ. בשביל שקבוצה תעשה לחץ בצורה נכונה היא צריכה להיות מאומנת לזה וזה משהו שהמאמן צריך להטמיע בסגנון המשחק שלה. זה אומר שכל הקבוצה הולכת קדימה ויודעת לסגור נכון את שחקני היריב בחלק המגרש שלהם. גם פה אתה צריך שחקנים מהירים וניידים, אבל יותר מכל אתה צריך מאמן שמאמין בשיטה הזו. אני לא בטוח שזה נכון במקרה של קשטן.
כמובן ששיטת ה-"בעט לחלוץ" שהונהגה עוד בימי גוטמן בשנה שעברה זה לא בדיוק בניית התקפה. מצד שני, זה שמכבי שמו 7 שחקנים ברחבה לא אומר שהם בנו אותה נכון.
רוב ההתקפות שלהם במחצית הראשונה נבלמו בקלות בלתי נסבלת. רובם המוחלט בהרמה לרחבה.
לא היו שם דאבל פסים מפחידים ולא חילופים מקום מטורפים.
ולגבי הפועל, אם יותר שחקנים יצטרפו להובלת הכדור ההתקפית, כך נרוויח יותר.
כשחוטבא מקבל כדור אבל רק טוטו ודמארי ברחבה, כנראה שהגול לא יגיע מהם...
לגבי לחץ, ברור שזה לא עניין של שחקן אחד. בלילי ניתן כדוגמא. לא היה לשי וגורדנה רגע אחד פנוי כשהם עברו את החצי. לעומת זאת, בני יהודה הניעה כדור ללא מפריע עד 20 מטר מהשער. את הדברים האלה אתה יכול למנוע בלי קשר לכמה מוכשרים השחקנים שלך.
אותי לא מעניין מכבי, זה לא היה הנושא של התגובה שלי.
אני התייחסתי לקלות הדעת שבה התייחסת לנושא הלחץ וכמות השחקנים שמצטרפים להתקפה ולזה שאמרת שזה רק עניין של החלטה ושאין לזה קשר לכשרון.
אז כמו שכתבת גם עכשיו, יש הבדל בין ללחוץ קבוצה בחלק המגרש שלך ולצאת לשחקנים עם הכדור שזו גישה פאסיבית, מאשר לעשות לחץ בחלק של המגרש של היריב ולא לתת לו בכלל להגיע למצב שהוא מתקיף אותך ושהוא מחזיק את הכדור שזה הלחץ שאני מתכוון אליו. הקבוצות שיודעות ויכולות לעשות לחץ כזה, הן הקבוצות הדומיננטיות. כמובן שאתה לא יכול ללחוץ כל קבוצה ולאיכות ולכשרון של השחקנים יש משמעות גדולה. מן הסתם, הפועל לא יכולים ללחוץ קבוצות אירופיות מהירות וטכניות, אבל הם בהחלט יכולים וצריכים ללחוץ כל קבוצה בליגה שלנו.
כנ"ל לגבי הצטרפות להתקפה. בהנחה שיש לך 4 שחקנים התקפיים שנמצאים בשליש המגרש של היריב בזמן ההתקפה, אתה צריך להביא שחקנים מאחור שיהוו אופציות מסירה ויתנו לשחקנים ההתקפיים את האופציה להשתחרר. אז בדרך כלל מגן אחד עולה, אבל אחד משני הקשרים האחוריים חייב להתקדם קדימה עם ההתקפה ולהיות אופציה של מסירה ליד ה-16. שאתה משחק בקישור עם שחקנים איטיים ביחד כמו טועמה, אבוטבול וידין שהם גם סטטיים ולא טכניים, אתה יוצר מרחקים במגרש ובאמת יוצא שאתה מתקיף עם 3 וחצי שחקנים.
זו הסיבה גם שכשאבוטבול וידין משחקים יחד, הפועל רב הזמן נראים רע. הם שניהם מנהלים את המשחק מהחצי, לא הולכים קדימה, ומשאירים 4 שחקנים במקרה הטוב להיאבק מול ההגנה של היריב במשחק סטטי.
ועוד דוגמא שאני חוזר עליה מהמשחק מול בני יהודה. למי שיש את המשחק מוקלט שיילך לסביבות דקה 65-70 ויראה איך טועמה מחלץ כדור בהגנה, מותיא את נוסא ימינה למתפרצת מול שני שחקני הגנה של בני יהודה ונתקע על החצי שרק דמארי אם אני זוכר נכון למעלה. שחקן מהיר שמבין את המשחק, רץ בספרינט מצד שמאל ונותן לנוסא אופציה להשאיר אותו אחד על אחד מול השוער. זה ההבדל בין 0:2 (או לפחות סיכוי טוב לזה) לבין לסיים את המשחק בתיקו.