Officer Barbrady כתב:
סו אלן כתב:
על מה החגיגה בדיוק?
מה היא עשתה פה רע למישהו?
והיא אפילו עוד לא הואשמה בכלום, למי ששכח
הבעיה(שלי לפחות) איתה שהיא פשוט גזענית, במובן הטהור של המילה. היא חיה בשנות ה-50, ומתעקשת להוציא את השד העדתי שכבר לא קיים. היא לא מתביישת להביע את הדיעות שלה בפומבי ומנצלת את הבמה שהיא מקבלת כדי להתסיס. עד עכשיו וויתרו לה, כי כנראה זה בסדר להיות גזען אם זה נגד אשכנזים, עד שהיא עשתה את הטעות ויצאה נגד המחאה. אין לה בעיה עם המחאה(כלשונה), יש לה בעיה עם המארגנים האשכנזים(שבגלל המוצא שלהם, כנראה צפונבונים, אפילו שהם התחילו את המחאה כי הם לא יכולים לגמור את החודש). ועכשיו מתברר גם שהיא בריונית בנוסף לכל.
אני לא לגמרי עוקב אחרי ההתבטאויות שלה, אבל בעניין המחאה אני שמעתי שם משהו אחר. שמעתי תסכול גדול, כעס (שאפשר להבין אותו) ולא מעט כאב.
כשהיא רואה את אותם "צפונבונים", היא רואה את המפא"יניקים של שנות ה 50-60. היא שומעת את ההתנשאות שלהם כנגד אורח החיים והתרבות המזרחית, את הזלזול בקשיים ואת הכדור שכל הזמן חזר אליהם מתוך מטרה שישנו את אורחות חייהם על מנת להתאים אותם למצב. "תעשו פחות ילדים" "תפסיקו להתפנק" וכו'
ועכשיו , הטענות של אותם "צפונבונים" נופלות על פתאום על אזניים קשובות ומקבלות לגיטימציה ציבורית ותמיכה חסרת תקדים, כולל, כמובן, ממזרחיים.
למרגול קשה לשאת את האיפה ואיפה, לשיטתה. את הביטול והיריקה בפרצוף שההורים שלה קיבלו, אל מול הטענות (הכמעט מקבילות, לשיטתה) של ה"צפונבונים"
שמתקבלות באהדה. כאילו אומרת: "רבאק, איפה הייתם כל השנים? רק כשזה נוגע בכם פיזית את מתעוררים ומבינים? רגישות חברתית עלק. טפי.
אני חולק עליה ברוב הדברים, אבל יכול להבין אותה. אין מדובר בשיפוט קר ואובייקטיבי של המציאות, אלא ברגש. הרבה רגש.