פרידה מאדום ענק: איתי שכטראין לי הרבה זמן וכוח לכתוב כרגע, אבל נושא איתי שכטר פשוט לא יכול שלא להוציא אותי מאדישותי.
איתי שכטר הוא השחקן הכי גדול שראיתי בהפועל ת"א ואני אוהד את הקבוצה במשך כעשור. הוא נכנס אצלי עמוק ללב והוא שני רק לשמעון גרשון(בעבר) –(מצטער, אין כמו אהבת ילדות והערצה בגיל הזה). מהרגע הראשון שהחתימו את שכטר היה לי ברור שהוא הולך להיות השחקן הכי טוב בארץ, יש לו הכל פשוט. אבל עזבו את היכולת המקצועית – לא זוכר ששחקן השתלב בקבוצה מבחינה חברתית בצורה כזאת וגם החיבור עם הקהל היה מדהים. היה בהפועל בסה"כ שנתיים ומתוך זה חצי שנה פשוט התבזבזה והלכה לפח - ואני מרגיש שהוא כבר עשר שנים אצלינו. ממש מקום של כבוד בהיכל התהילה של הפועל ת"א. הנפנוף בדגל מול שער 5 אחרי כל משחק("בנוהל), הראיונות בתקשורת, הפרגונים וכמובן רגע שאני לא אשכח: "איך הם(מכבי) שמחו ב-0:0 הבני-זונות האלה" – אמר בחגיגות האליפות בפארק הירקון וכמה הוא עשה שם שמח. רק שנה אחת היה בהפועל וכבר דיבר כמו אחד שגדל על הדור של לנדאו וטורק – כאילו הוא אדום מאז ומעולם. שלא נדבר איך רואים אותו תופס את הראש בטדי כמו התמונה למעלה אחרי שריקת הסיום – מתפלל לאלוהים שמכבי חיפה לא תכבוש והפועל תזכה באליפות. בכל דקה על המגרש שכטר נתן מעצמו 300 אחוז ולכן הקהל כל-כך התחבר אליו ואל שמחת החיים שלו, הוא העניק כל-כך הרבה רגעי אושר. אני גם תמיד ראיתי בו כמנהיג למרות שלא ענד את סרט הקפטן.
עוצר נשימה!לא פייר להגיד דבר כזה על שכטר אבל אני מרגיש תחושה של החמצה בנוגע אליו. רק הגיע והביא דאבל – נתן עונת בכורה מהסרטים ואף שחקן בהפועל לא כבש 22 שערי ליגה קודם לכן – והעונה השנייה שהתחילה כל-כך טוב עם השער ההוא בזלצבורג והסלאלום במדי הנבחרת נגד קרואטיה – פשוט התבזבזה בגלל הפציעות ולא יכולנו ליהנות ממנו. תיהיו בעניין – ללא הפציעה תג המחיר היה אפילו כפול. אין לי ספק שהפציעות הן הדבר היחיד שעלול להפריע לשכטר להתפתח. אני בטוח שהוא יתן בראש שם בבונדסליגה ויבקיע הרבה שערים, הוא מתאים מאוד לסגנון המשחק: הוא חזק מאוד, מהיר, טכני, משחק חכם – בקנה מידה ישראלי הוא שחקן מושלם.
שכטר כבר הוכיח גם לכדורגל הגרמני כולו מה הוא מסוגל. המשחק שמסמל את שכטר יותר מכל הוא המשחק בהמבורג. הפועל פיגרה 2-0 ושיחקה נורא ואיום. ואז גוטמן שלף את שכטר. כמה דקות על המגרש והוא נוגח שער מצמק. במחצית השנייה הוא לקח את בואטנג, מגן נבחרת גרמניה, לטיול באגף השמאלי ובישל ליבואה לו נותר לגלגל רק מול שער ריק. לא משנה מי הייתה היריבה – שכטר משחק כאילו הוא בשכונה. כל-כך הרבה ביטחון, כל הזמן ממציא דברים חדשים. שחקן ששווה לקנות כרטיס למשחק בגללו – אתה רק רוצה שיקבל את הכדור. שכטר הרגיל אותנו לכך שכל איבוד כדור שלו גורר אכזבה כי אתה תמיד בטוח שהוא יעבור את מי שמולו ולא משנה אם זה איציק כהן או ג'ון טרי. למשל השער שלו נגד ראפיד וינה – איך הוא מוביל את הכדור בביטחון מהחצי ולמרות אופציות המסירה הוא יודע שהוא הולך לגמור את זה לבד. גם במשחקים חלשים של הפועל בצ'מפיונס בהם היא לא הייתה פקטור(בנפיקה – לא כל-כך מסכים ושאלקה – היינו נוראיים) – שכטר לא איבד אף כדור ועשה צחוק שם מלואיסאו.
ניסיתי להתכחש לזה כל הקיץ אבל היה ברור לי ששכטר יעזוב בסופו של דבר. אני עצוב בשביל הפועל אבל השמחה בשבילו מאפילה. מגיע לו להתקדם(אני בטוח: הגרמנים הם רק תחנת מעבר) ואני אמשיך לאהוד אותו. מקווה שיחזור להפועל לפני הפרישה - הוא חייב. ואוהד אוהב אותנו. נסיים בשיר השחקן – אחד המרגשים שהיו בבלומפילד (לפי שקר החן – הבל היופי\ חיים צינוביץ').
איתי שכטר עולה
איתי שכטר עולה איתי שכטר
איתי שכטר עולה
איתי שכטר עולה איתי שכטר
תודה רבה(!) ובהצלחה - איתי שכטר. אנחנו נמשיך לעקוב ולאהוב.
איתי שכטר בהפועל ת"א:עונת 2009-10: 54 משחקים – 34 בליגה, 11 באירופה, 5 בגביע המדינה ו-2 בגביע הטוטו
31 שערים – 22 בליגה, 4 בגביע המדינה, 3 באירופה ו-2 בגביע הטוטו
עונת 2010-11: 21 משחקים- 11 בליגה, 9 באירופה, 1 בגביע הטוטו
6 שערים – 4 בליגה ו-2 בגביע הטוטו
סה"כ: שתי עונות בהפועל ת"א; 75 משחקים ו-37 שערים.
תארים: דאבל(2009-10) וגביע המדינה(2010-11).
באירופה: העפלה לשלב 32 האחרונות(2009-10) והעפלה לשלב הבתים בליגת האלופות(2010-11)
אישי: השחקן שכבש הכי הרבה שערים בהפועל בעונה אחת(22 - עונת 2009-10).