ניסו פה להכניס הרבה דברים למקלדת שלי שלא אמרתי, ולנסות בכח להוציא אותי אדיוט.
ראשית, והכי חשוב, אמרתי כבר שאני לא מתייחס לטראומות מלחמה. זו באמת אפשרות, ולא אחד שהיא טובה. מצד שני, אף אחד לא מגיע לצבא בתחושה שהוא יצא מזה בסדר. שמישהו ימות לו בידיים והוא ימשיך כאילו כלום לא קרה.
לכולם זה קשה- והפחד מהקושי, או חוסר הרצון להתמודד עם הקושי, הוא לא תירוץ טוב.
שנית, אמרתי שאנשים שיש להם כבר בעיות נפשיות לא צריכים להתגייס לקרבי.
אני טוען שכל מי שמסוגל פיזית ללכת לקרבי, ואין לו בעיה נפשית קודמת, חייב (לא צריך, חייב) ללכת לקרבי.
מהסיבה הפשוטה שלאחוז קטן מהמתגייסים "בא" ללכת לקרבי, ואם כולם יעשו מה ש"בא" להם, אז אף אחד לא ילך לשם.
תפתיע אותי- אני לא חושב שיש עילה להתאבדות כלל. כלומר, לא מקובל עלי שבנאדם ש"רע" לו מתאבד. ברור לי שיש אנשים שיש להם בעיות, ואותם אי אפשר לשפוט באותה צורה, אבל אותם אנשים יכולים להתאבד מאלף ואחת סיבות שונות. הצבא הוא לא מיוחד בקטע הזה, ולכן לא צריך לקשור אותו לזה (שוב, פרט להלומי קרב).
ליאור גדידי- אני ממש סולד מההודעה שלך. לא מקובל עלי ניסוח כמו
ציטוט:
הרגילו אותם למחשבה שאם אתה לא מת על קדושת המולדת עם m-4 ביד,אתה כלום.
אף אחד לא מתגייס במטרה למות עם נשק ביד. אם יש מטרה כלל אז היא לא למות. מה לעשות, שבמלחמה מתים אנשים?
אני יודע שזה מזיז לך תביצה כנראה, אבל מישהו צריך למות. מישהו צריך לעמוד בחזית כשתוקפים אותנו. וזה לא משנה אם אתה ימין או שמאל. תתאסלם מצידי, עדיין נהייה במלחמה, ואם לא נלחם נכחד. אז לברוח מזה (ולברוח זה גם להסתדר על ג'וב) זה אחד הדברים הבזויים שקיימים.
אותם ג'ובניקים חשובים מאוד לצבא, הם חלק בלתי נפרד ממנו ומועילים בתחומם, רק ששם צריכים להיות אנשים שזה הפוטנציאל שלהם. כאלה שלא יכולים לעשות יותר.
עזרן, 'הרוש הודף' אמר את זה הכי פשוט שיש (למרות שגם הוא ברח). זה מביך לחיות בכיף שלך בזמן שחברים שלך קורעים תתחת בשבילך. זה מביך, וזה כתם. אולי לא כתם בפני החברה שבה תבחר להסתובב, אבל יום אחד אתה תאלץ לצאת מהבועה התלאביבית. ושם כבר לא יעריכו את זה.