bruno conti כתב:
קנדה, רגשות ורומנטיקה זה נחמד אך נעלם מהכדורגל מזמן
גם לי לקח כמה שנים להשלים עם זה אבל אחרי זה הרבה יותר קל תאמין לי.
אתה נלחם במשהו גדול ממך, אמנם יש עדיין שחקנים שמזוהים עם קבוצה כזאת או אחרת אך הכסף מדבר
היום ורואים זאת בכל העולם.
בכל מקרה, רגש לבדו לא יוביל אותך לשום מקום טוב ,ע״ע מוני הראל...
ובכוונה אני נותן לך את הדוגמה הזאת מכיוון שכתבת על חיפה שזה מועדון בלי רגש, אין ספק שניהולית הוא נטול רגשות
והעובדות והתוצאות ברורות לכל. אתה יכול רק לקנא בהם, ולא בגלל התארים, בגלל הדרך שיש שם, השקט, הראייה וההסתכלות קדימה , מחלקת הנוער. בטוח שיש שם רגש אחרת כל זה לא היה קורה שם, אבל רגש זה לא מה שמנהל אותם. וזה כל ההבדל.
תראה אני לא חי באשליה שהעולם צריך להתנהל ע"פ רגשות.
אני פשוט אומר שכדורגל זה משחק שבבסיס שלו הוא מלא רגשות,שמחה מטורפת או עצב שאין לו סוף.
אני רוצה ששחקנים שמשחקים במועדון הזה ירגישו תחושה שונה מבכל מקום אחר,שירגישו שהם רוצים להחזיר לקהל על התמיכה.
אני מבין את הרצון שלהם להתקדם ולהרוויח יותר כסף,אבל אסור להם לשכוח באיזה מקצוע הם נמצאים,זה לא היי-טק שאתה עובד עם מחשבים ומספרים,פה הם משחקים בלב של אנשים.
צריך למצוא את האיזון בין הרגש לעולם בו אנו חיים(שהוא נטול רגש),כרגע המצב הוא שאנשים שכחו את הרגש וחיים רק בשביל כסף והישגים.
מה שווה הגול של זהבי בטדי אם אנשים לא היו בוכים מהתרגשות?
אנחנו זוכרים את הגול הזה רק בגלל התפרצות הרגשות העצומה שהרגשנו אחריו ולא בגלל היופי שלו.
השחקנים האלה צריכים לדעת שכשהם יפרשו הם לא יזכרו כמה הם הרוויחו,הם יזכרו את הרגעים האלה.
יש להם מקצוע שונה מכל מקצוע אחר,מצד אחד יש להם אפשרות לעשות את מה שהם הכי אוהבים ולהרוויח מזה יפה,ומצד שני יש להם אחריות גדולה על הכתפיים מגיל צעיר.