טוב, די. נמאס לי. שתקתי כאן הרבה בכל הקשור לעניני האולם, אבל אני לא מצליח לשתוק יותר.
אנשים כאן חיים בסרט. נתחיל מכמה עובדות פשוטות: בשיא העונה שלפני הקודמת (הראשונה בלאומית), בפלייאוף עצמו - לחלק מהמשחקים לא הגיעו מספיק אנשים בשביל למלא את האולם בהד"ס. לעזאזל, מתן נאור היה פצוע, יוטר היה פצוע, העמותה התחננה לאוהדים - ועד למשחק השלישי של סדרת חצי הגמר לא מילאנו את האולם. העונה, הדבר חזר על עצמו: במשחק ברבע הגמר מול ר"ג - משחק קריטי שכן שלושה שבועות קודם לכן הפסדנו להם
בבית - לא היה אולם מלא. היתה כמות מבישה של אוהדים.
היכל נוקיה הוא אולם ענק (פיזית - לא קונספטואלית, חלילה). כמות האנשים שתהיה שם לא תתקרב ל-3000. הריצה למנויים היתה - ואם אצטרך לחזור על זה 200 פעם בשביל האנשים שלא מוכנים לחיות במציאות, אעשה זאת - בשל העובדה שהאולם בהד"ס מכיל כמות מוגבלת מאד של כסאות, וכולם רוצים להיות בדרבי. אם היינו משחקים באולם של 3000 מקומות, לא היינו מוכרים 1500 מנויים. תוסיפו לזה שנוקיה הוא מקום שמסמל את הדבר הכי רע שיש בספורט הישראלי - ולנו כאוהדי הפועל במיוחד - ותקבלו שלא יגיעו לא 5000, לא 3000 ואפילו לא 500 אנשים למשחק ממוצע (זה כולל החרמות למיניהן).
ולמה זה? כי לרוב המשחקים הרגילים של העונה יגיעו גג 600 איש. אני מדבר על ראשל"צ, אשדוד, נתניה, הבקעה/אילת, חיפה. זה פשוט לא מעניין אנשים כמו הדרבי, מגדל, חולון ואולי גליל/גלבוע. מה לעשות, ככה זה. עכשיו הבעיה היא שהמשחקים הללו
לא פחות קריטיים מהשלושה הנ"ל. מה שיקבע איפה נסיים את העונה הסדירה יהיו המשחקים האלה בדיוק. מה נראה לכם, לעזאזל, שיהיה המצב אם יגיעו 300-400 איש לנוקיה במשחקים כאלה? איזה אפקט "מדהים" יש לכמות כזו זעומה של אוהדים ביחס לאולם העצום הזה? זה לא ידחוף את הפועל, ואפקט הקהל - שהוא אחד מהנשקים הכי חזקים שלנו! - ילך לעזאזל. זה כ"כ פשוט וברור, שאני לא מבין איך אנשים לא קולטים את זה.
אני מבין מאיפה הגיעו הפנטזיות לאלפי אנשים שיגיעו לכל משחק - בגלל ההיי שהיה לכולנו אחרי העליה, בגלל הציפיה לשינוי בליגת-העל ובגלל שהמשחק ההוא בעונה לפני-שעברה בנוקיה. אני רוצה להזכיר שלמשחק הזה אמנם הגיעו אלפי אוהדים, אבל הוא היה משחק
חצי גמר גביע המדינה - לא סתם משחק ליגה "משמים" מול אשדוד. וגם כמות החברים שהתווספו לעמותה בעקבות זה היה אפסי - ושם לא היה מדובר בחברות עמותה + מנוי, או פספוס המשחק. אז שוב, תרדו לקרקע המציאות הכואבת.
ועכשיו, לעניין האידיאולוגי - שהוא בכל זאת מהדברים העיקריים שהביאו אותנו עד הלום: נוקיה ומכבי קשורים זה לזה בטבורם, וזה לא משהו שיפרד בקלות. אתם זוכרים שמדובר כאן בדון, כן? אתם באמת חושבים שחנות מכבי תעלם? שהדגלים של מכבי יעלמו? שפתאום יהיו כסאות אדומים ויפים רק בשבילנו? באיזה סרט אתם חיים, תגידו לי? הליכה לנוקיה זו כניעה לדבר הנורא ביותר בכדורסל בישראל - מכבי. כן, זו כניעה למכבי. כי זה בעצם לבוא ולומר: המקום שלכם טוב יותר, הדרך שבה אתם רואים כדורסל וספורט (נצחון, נצחון ונצחון - בלי נשמה) היא הדרך הנכונה גם בעיניינו. אנחנו רוצים כמה שיותר אוהדים, אז ויתרנו על העקרונות שלנו. חברים - לא הצטרפתי לעמותה בשביל להקים מכבי באדום. זה לא עניין "ילדותי" - זה עניין עקרוני. אני מעדיף הפועל שנלחמת כמה שנים ולאט לאט - יחד עם עוד קבוצות, במהרה בימינו חלקן קבוצות אוהדים - מצליחה לכרסם בשליטה של מכבי, מאשר קבוצה שהולכת מהר מדי לפסגה, וכנראה מתרסקת. הרי גם עם 5000 אוהדים בנוקיה, מכבי תמשיך לקחת את 8 מ-9 האליפויות הקרובות, ומספר דומה של גביעים. אז המטרה שלי לשנים הקרובות היא לא עוד ועוד תארים. היא בניה של הקבוצה, וזה אומר בניה של הבסיס שלה: הנשמה שלה - האוהדים. זה לא יקרה אם נעבור לנוקיה ונבצע "קפיצה מעל הפופיק" בכל הקשור ליכולותינו הנוכחיות. דברים עמידים בונים צעד-צעד, ולא במכה.
החשיבה הזו - "אם נלך לנוקיה יהיו יותר אוהדים וחברי עמותה ונוכל לגדול ולהצליח" - היא בדיוק החשיבה הילדותית. היא החשיבה שאומרת שאת הכוח של מכבי מנצחים בהליכה בשיטתם (הביטוי "לשחק במגרש שלהם" מתאים פה ביותר מרובד אחד). היא החשיבה שטעות ביסודה, ההנחה כאילו ריצת אמוק לעבר הישגיות נטו היא מה שיבנה את הקבוצה.

לא תשחק בנוקיה.