its-sick כתב:
לכיסוי שמתחיל אחרי חמש שנים זה די זול. על כל 2000 שקל לחודש במוסד סיעודי או 1000 שקל בבית (זה שקול, החולה בוחר איפה להיות) משלמים סדר גודל של 5-10 שקל בחודש למבוגר ושל שקל בחודש לילד (ביטחתי גם את הילדים).
לכיסוי מהרגע הראשון על כל 1000/2000 משלמים סדר גודל של 30-45 שקל בחודש למבוגר ושל 5 שקל בחודש לילד.
איציק, אני לא יודע מאיפה המחירים האלה (ברור שלא המצאת וזאלה מחירים שקיבלת), אבל אתה די מטעה.
א. מה זה מחיר לילד ומחיר למבוגר? אין דבר כזה. מבוגר בן 30 משלם מחיר שדומה יותר לילד בן 3 מאשר למבוגר בן 60, אז אי אפשר לכתוב ילד ומבוגר.
ב. מהחברות הגדולות ישנן 3 חברות שמוכרות פיצוי כפול במוסד, הפניקס, הראל ומגדל. הפניקס משלמת פי 2.2 במוסד, אז אני מניח שנשארנו עם הראל ומגדל, אלא אם כן זה בחברה קטנה יותר כמו דקלה, שאני פשוט לא מכיר. המחירים לביטוח סיעודי בפרמיה קבועה גם בהראל וגם במגדל גבוהים ממה שרשמת, אלא אם קיבלת הנחה משמעותית דרך מקום העבודה, אבל זה לא רלוונטי לכולם. וגם אז בדר"כ ההנחה היא לשנים הראשונות. שוב, אם זה בדקלה, אז אני לא מכיר ואשמח לדעת אם כן.
dr.avi כתב:
קרספו, בביטוחים הסיעודיים בהם נתקלתי הכיסוי הוא רק לחמש שנים.
מה דעתך בנוגע לזה?
פספסתי את ההודעה שלך בהתחלה.
תראה, פעם לא היה דבר כזה שחולה סיעודי נשאר סיעודי מעל 5 שנים. או שמצבו היה משתפר או שהוא היה מת. היום, עם הטכנולוגיה הרפואית ותוחלת החיים שעולה, חולה סיעודי יכול להישאר ככה גם יותר. הממוצע כל הזמן גדל ו"בכייף" חולה סיעודי יכול לחיות גם 8 ו- 10 שנים ואפילו יותר. כמו שאמרתי לאע"ב, כשזה קורה לך אז הסטטיסטיקה היא 100%.
ואלה רק חולים סיעודיים עם אובדן כושר תפקודי. אלא תשכח שהיום חולה דמנציה (אלצהיימר למשל) הוא סיעודי 100% והוא ממש לא בסכנת חיים מיידית. אפשר לחיות עם אלצהיימר גם 20 שנה וחולים כאלה דרושים להשגחה צמודה.
אז נכון שרוב הסכנה היא לשנים הראשנות, אבל אל תשכח שגם עיקר הפרמיה היא לשנים הראשונות. התוספת לביטוח סיעודי לכה"ח היא נמוכה יחסית.
ועוד דבר חשוב בנוגע לביטוח סיעודי, ביטוח סיעודי טוב, לדעתי לפחות, זה ביטוח סיעודי בפרמיה קבועה ולא בפרמיה משתנה.
א. המחירים של ביטוח סיעודי בגילאים מאוחרים הוא יקר בצורה פסיכית וכדאי להבטיח את הפרמיה בגיל צעיר.
ב. בפרמיה קבועה הפוליסה צוברת ערכי סילוק. כלומר, להבדיל מיתר הביטוחים (בריאות, חיים וכו'), הכסף "לא הולך לאיבוד" והפוליסה לא מתבטלת ברגע שהפסקנו לשלם. בכל שנת תשלום, אני צוברת אחוזים מסכום הביטוח שקניתי. לי, למשל, יש ביטוח סיעודי פרטי בגובה 10,000 ש"ח לכל החיים. כשאני אגיע לגיל 65, אני כבר אצבור יוצר מ- 80%, כלומר, אני אוכל להפסיק לשלם ועדיין יישאר לי 8,000 ש"ח למקרה סיעודי לכל החיים. עם ההצמדה, זה כבר יהיה יותר כמובן.
אני מכיר אנשים שממש עשו תחשיבים וקנו ביטוח סיעודי על 20,000 ש"ח לכל החיים, במטרה לצבור 10,000 ש"ח תוך כמה שנים ואז להפסיק לשלם. במיוחד לילדים, שם הפרמיה נמוכה. אבל זו כבר חשיבה פיננסית.
בכל מקרה, ביטוח בפרמיה משתנה, אם לא מבינים אותו, זו אחיזת עיניים. משלמים סכום מגוחך כל חודש ומקבלים ביטוח סיעודי מצוין, אבל בגיל 65, כשהכי צריכים את הביטוח והסיכון להיות סיעודי גדל משמעותית, אז הפרמיה קופצת לפרמיה של אדם בגיל 65 באותה התקופה. היום הפרמיה לגיל 65 היא פסיכית, והפרמיות לביטוח סיעודי קופוצות בעשרות אחוזים כל שנה כמעט. אנשים פשוט יישארו בלי ביטוח סיעודי, כי הם לא יוכלו לשלם את זה.
הדבר לא תקף לביטוח בפרמיה משתנה דרך קופ"ח, כי אמרתי, קודם כל לעשות את הביטוח הזה. הוא זול ואני מניח שאותו לעולם לא יבטלו. אגב, הוא זול כי הוא גם מסובסד בדרך זו או אחרת (הוא מוצר מפסיד פשוט) וגם כי הוא מחריג מקרים סיעודיים שיש בהם פיצוי ממקום אחר, למשל, תאונות דרכים או עבודה.
אבל מי שיש לו ביטוח סיעודי בפרמיה משתנה, שיבדוק טוב את הכדאיות.
מי שיש לו ביטוח סיעודי דרך העבודה, אז המפקח כבר נתן הוראה לבטל את הביטוחים האלה, שלטווח הארוך ידפקו את הלקוחות, אבל אני מניח שהעובדים לפחות יזכו להנחה משמעותית במעבר לביטוח סיעודי בפרמיה קבועה.
אדום-עולה בבלומפילד כתב:
יכול להיות שפה ושם יש סוכני ביטוח כמוך, שמוכנים להפסיד כסף בשביל לא להציע ללקוח ביטוחים שהוא לא באמת צריך. .
כמו שאוגוסטוס היל אמר, אני באמת לא רואה את זה ככה שאני מפסיד כסף.
אין לי שום אינטרס לעשות ללקוח ביטוח, כדי שהוא יבטל אותו אחרי שנתיים. אני מעדיף שיהיה לי לקוח נאמן לכל החיים.