תעלומת קברי האחים ביפו מסעירה את ההיסטוריוניםלמי שייכים השלדים שהתגלו לאחרונה - להרוגי כיבוש העיר ב-48', כפי שטוענים בתנועה האסלאמית, או לחיילים מצרים ממלחמת העולם הראשונה?
מציאתם של שישה קברי אחים גדולים בבית עלמין קאזכאנה שבדרום יפו על ידי אנשי התנועה האסלאמית בשבוע שעבר העלתה שדים מן העבר. פעילי התנועה משוכנעים כי מדובר במאות שלדים של תושבי העיר, שנהרגו במהלך הקרבות לכיבוש יפו ב-1948 ובמעשי טבח שנעשו באוכלוסייה האזרחית לאחר הכיבוש. צורת הקבורה, על פי התזה הזו, מספרת את הטרגדיה של יפו הערבית במלחמת השחרור מזווית לא מוכרת. היסטוריונים וחוקרי מלחמת השחרור לא פוסלים את האפשרות שמדובר בקברים מ-48', אך סבורים שהמספרים מוגזמים. מנגד, עולה אפשרות נוספת – שאלה הם שרידי חיילים מצרים שגויסו לצבאו של גנרל אלנבי במלחמת העולם הראשונה. כך או כך, השלדים האלו פותחים פצעים ישנים, שמעולם לא העלו ארוכה.
העובדות בנוגע למה שאירע ביפו ב-1948 כמעט אינן שנויות במחלוקת. ערב המלחמה חיו בעיר 70,000 תושבים. יפו הערבית הייתה בנחיתות צבאית מוחלטת מול תל אביב והישובים היהודים שהקיפו אותה. מצבה ומצבם של תושביה הלך והחמיר עד לכניעתה יומיים לפני הכרזת המדינה. אך גם אז לא תמה מסכת הייסורים של תושביה לא תמה, מעשי ביזה, רצח וגירוש נמשכו גם בשבועות שלאחר הכיבוש. בקיץ 1948 נותרו בעיר 5,000 תושבים בלבד. כ-700 תושבי יפו ומתנדבים ערבים ממדינות אחרות נהרגו במהלך הקרבות.
בארכיונים לא נמצאה עדות ישירה בכתב לשימוש בקברי אחים ביפו בזמן המלחמה, אך ישנן כמה עדויות בעל פה. ההיסטוריון ד"ר עאדל מנאע מספר על מברק ששלח המפקד הצבאי של יפו בימיה האחרונים, מישל אל-עיסא. ב-3 במאי 48' פנה אל-עיסא למפקדת צבא ההצלה בבקשת עזרה דחופה וציין את מצבם הקשה של תושבי יפו. בין היתר הוא כתב: "אנחנו לא מצליחים לקבור את הגופות".
תושב יפו, עטר זניב, בן 80, שרואיין על ידי כתב סוכנות הידיעות הצרפתית, סיפר: "אני סחבתי לבית הקברות 60 גופות במהלך תקופה של שלושה או ארבעה חודשים. היינו מוצאים את האנשים ברחוב וברוב המקרים לא ידענו מי הם". פעיל התנועה האסלאמית מחמוד עובייד ראיין קשישים נוספים מתושבי יפו שסיפרו סיפורים דומים. עובייד אף הביא כמה מהם לבית העלמין וביקש מהם להצביע היכן היו קברי האחים: "הם הצביעו מיד על המקום".
עדות נוספת סיפק העיתונאי וסופר המתח הישראלי הוותיק יוסי שביט. שביט מספר כי במהלך ביקור במלבורן בשנת 1987 הוא פגש אנגלי קשיש שסיפר שהיה יומנאי בתחנת המשטרה ביפו בימים האחרונים לפני פינוי הארץ על ידי הבריטים. שביט סיפר מפיו של אותו אנגלי, ששמו נשכח: "לאחר ההתקפה של אצ"ל על יפו הגיעו לתחנה כמה ערבים מבוגרים בעלי הופעה מכובדת, וטענו שחיילי אצ"ל הביאו שבויים ערבים לחפור בורות גדולים. בלילה הוטלו לתוכם כמה עשרות גופות של ערבים והם כוסו במהירות. שאלתי אותו מה הוא עשה עם המידע הזה, והוא ענה שבתוהו ובוהו ששרר אז לא היה עם מי לדבר. הוא אמנם דיווח על כך מייד לקצין התורן, אבל זה לא טרח אפילו להאזין לו. זמן קצר לאחר מכן פונו כל השוטרים הבריטים מיפו והעניין השתכח".
שביט ניסה להתחקות אחר פרטי הסיפור כששב לארץ, אך החיפושים לא העלו דבר. כשהעלה את הנושא בפני כמה מוותיקי האצ"ל, הם הגיבו במכתב איום בתביעת דיבה. שביט השתמש בסיפור כרקע לעלילת ספר מתח פיקטיבי בשם "שמועות על רצח", שיצא ב-2004. "היום אני מפקפק בסיפור, יכול להיות שזה בסך הכול צירוף מקרים", אומר שביט.
פרופ' מנאע, העומד לפרסם ספר על הישרדותם של הפלסטינים בישראל בין 1948 ל-1956, מסביר שהמצב ביפו לא השתפר עם כיבוש העיר על ידי ההגנה. ב-13 במאי נחתם הסכם הכניעה של יפו, שלדבריו אמנם הבטיח הגנה לתושבי העיר ולרכושם, "אבל הוא לא החזיק מעמד אפילו 24 שעות. כבר באותו ערב, הבריטים כבר לא נמצאים ויהודים מתחילים לפשוט על מנשייה ומתחילים מעשי נקם וביזה. בשבת בבוקר כבר מגיעים אלפים מתל אביב ליפו. מי שניסה להגן על הרכוש שלו נורה, הייתה אווירה של כאוס מלא. בסיטואציה הזו אני מניח שהיו גופות שנשארו בשטח עוד מהקרבות ונוספו להן גופות חדשות ואלו חודשי הקיץ וצריך לקבור מהר. זה הכל ספקולציות אבל זה יכול להסביר את קברי האחים".
אחד המקרים הידועים לשמצה מהימים שלאחר הכיבוש היה מציאת 15 גופות על חוף ימה של יפו, סמוך מאוד לבית הקברות קאזכאנה, ב-25 במאי. כולם נורו למוות, ולחלקם היו תעודות זהות שהונפקו על ידי הממשל הצבאי, שהעידו שנרצחו אחרי הכיבוש. על פי ההערכה, רוב הנרצחים לא היו בני יפו ולא היו להם משפחות שידאגו לקבורה הולמת. ההיסטוריון פרופ' בני מוריס, שכתב על האירוע בהוצאה המחודשת באנגלית לספרו "היווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינית", לא פוסל את האפשרות שהם נקברו בקבר אחים.
בית הקברות קאזכאנה, השוכן על מצוק מעל לחוף הים וחולק גדר עם מרכז פרס לשלום, נמצא בחודשיים האחרונים בתנופת בנייה. התנועה האסלאמית משקמת את הקברים שהזמן, המלח והרוחות הרסו. במקום המצבות הישנות נבנות מצבות עשויות בטון ושרידי הכיתובים והעיטורים משובצים בהם. בית הקברות נוסד בתקופה העות'מנית והסמלים שעל הקברים מרמזים על עיסוק הנקבר – תרבוש לפקיד גבוה, לפיד לאיש משכיל ועוד.
בחלקו המערבי של בית הקברות, לא הרחק מהיציאה, ישנה מצבה גבוהה וחריגה ביחס לשאר בית הקברות. המצבה הזו יכולה לרמוז על אפשרות אחרת לפתרון שאלת קברי האחים. בשבוע האחרון חקר "הארץ" את המצבה בסיוע מומחים. המסקנה היא שייתכן מאוד וקבר האחים שהתגלה בשבוע שעבר קדם ב-30 שנים למלחמת השחרור.
את הכיתוב על המצבה קשה מאוד לקרוא, אך צורתה הכללית והשוואתה למצבות דומות מרחבי הארץ אינן מותירות ספק: המצבה הוקמה על ידי הצבא הבריטי כדי לציין את מקום קבורתם של עובדי קורפוס העבודה המצרי, שליווה את החיל הבריטי שכבש את הארץ מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה. מאות אלפי החיילים ששירותו בקורפוס העבודה גויסו מקרב כפריים בדלתא של הנילוס. הם עסקו בין היתר בסלילת מסילות ברזל, הנחת צינורות מים, אספקה ובבניית מוצבים. אלפים רבים מהם מתו במהלך המלחמה ונקברו בקברי אחים במקומות שונים בארץ.
אבי נבון, יו"ר העמותה העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, מכיר שבע מצבות דומות, בין היתר בחיפה, נחל שורק, לטרון ורמלה. כמעט כולן זהות מבחינת הצורה – מעין אובליסק או פרמידה וכן מבחינת הכיתוב – בערבית ובאנגלית, שנעשה כמעט ללא ספר באותו בית יוצר. ברוב המקומות מצוין מספר הנקברים – בין 68 (בלטרון) ל-966 (ברמלה).
נבון ואחרים לא הכירו את המצבה ביפו והכיתוב עליה, כאמור, אינו קריא, אך מהשוואה עם המצבות האחרות ניתן להסיק שמהמשפט האחרון באנגלית הוא: " are buried near this spot ..." , כלומר הנקברים אינם שוכנים בהכרח מתחת למצבה אלא בבית הקברות, כך שייתכן שקברי האחים שמצויים כ-30 מטרים מהמצבה מכילים את שרידי הרוגי הקורפוס המצרי ולא את אלה של הרוגי מלחמת השחרור. הפתרון הזה גם מסביר את העובדה שקברי האחים בנויים למשעי כחללים תת קרקעיים, מבלוקים ובטון, ונראים מסודרים באופן יחסי לקבורה בהולה בזמן מלחמה, כאשר הגופות נערמות.
מיקי גוטשלק הוא מוסד של אדם אחד לאיתור והנצחה של קברי החללים הבריטים בארץ ישראל. "אני עוסק בזה כבר 25 שנים וכבר ראיתי הכל", הוא אומר. "אני משוכנע שקבר האחים הזה הוא של החיילים המצרים. יכול להיות שבמלחמת השחרור הוסיפו גופות לקברים הקיימים, אבל לא מאות".
אנשי התנועה האסלאמית קיבלו בסוף השבוע היתר הלכתי מקאדי לחפור ולחקור את הקברים בסיוע מומחים. בחודשים הקרובים, מבטיחים אנשי התנועה, יינתנו תשובות. "השלדים שהתגלו עכשיו יעזרו לנו לשפוך אור על שלדים רבים שקיימים מתחת לפני האדמה ומעל לפני האדמה ובמגירות של מדינת ישראל. אלו שלדים שהמדינה לא רוצה שידברו עליהם. סוף סוף אפשר יהיה לספר את הסיפור", מסכם מנאע.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
