נועם שחם כתב:
כן, לך מגיע סטירת לחי, כי אתה לא מסוגל לתת כבוד מינימלי לאם שכולה שמנסה להתמודד עם האובדן של הבן שלה.
דרך ארץ קדמה לתורה, את זה אני בטח לא צריך לומר לך.
לגופו של ענין, אם היא הייתה מבטאת בדברים שלה חוסר הבנה לדברים שכתב רוצח בנה, אם הייתה מנסה להאחז במה שאין בהם או מנסה לפרש אותם בצורה מתחמקת, אז אולי היה מקום לומר שהיא "מנותקת". דווקא מהראיון שלה עולה שהיא מבינה בצורה מאד ברורה את מה שהשיב לה הרוצח, אלא שהיא לא מוכנה לתת לזה לייאש אותה. היא מתגברת על היצר הטבעי של "עין תחת עין", ונאחזת בערכים ובאמונה שלה לגבי הדרך שבה צריך לפעול. זה לא הזוי ולא מנותק, זו גבורה.
זאת בדיוק הבעיה ברחמנות על אכזרים, ובדיוק בגלל מה שאתה אומר הוזהרנו מפניה.
הגישה הזאת שלך היא מסוכנת מאוד.
האוייב קולט ומפנים את ההתרפסות הזו כלפיו. זה מעודד אותו להמשיך ולפגוע בנו. חייבים לדבר איתו בשפתו, שפת הכוח, לא שפת השיח המקובלת בין אנשים נורמלים. דע את האוייב, נועם, תקשיב לו, תראה מה הוא אומר. במקרה הזה אין מקום לדיאלוג, לשיח, להבנה. אין תקווה או סיכוי. יש מלחמת קיום. לכן מוטב היה לו היה מת המחבל עוד טרם ביצוע הרצח, ולאחריו מוטב היה שמוצא היה להורג מבלי שיתאפשר לו להמשיך, כמוצהר על ידו, לפגוע בנו. "שלום עושים עם אוייבים" מטפטפים לנו השכם והערב. אז לא. אוייבים- משמידים. לא מקבלים, לא מסבירים, לא כואבים יחד שום דבר. לא נותנים לגיטימציה לטרוריסטים. לא מכנים אותם כ"לוחמי חירות" ומעצימים את דמותם ויוקרתם ברחוב הערבי. הגיע הזהמן שנתעורר.