האמת שלא סובל כ"כ את עירית לינור, אבל מסכים עם כל מילה שלה כאן:
https://www.facebook.com/iritlinur/posts/406591326125340ציטוט:
שתי תגובות אינסטינקטיביות עלו בראשי כשראיתי את תמונת החיילות השובבות. הראשונה: "הו! טיפשות הנעורים". השנייה: "נו, באמת. חוטיני? הרי באזרחות זה לא נוח. אז בצבא???" אני מודה שלא הרהרתי בהשפעה על תדמית צה"ל בארץ ובתפוצות והייתי נכונה לפטור את כל העניין, בנדיבות של זקנים, כעוד אחת מהשטויות הלא-מזיקות שעושים בני הנוער משחר ההיסטוריה. מחשבות סלחניות אלה הפריעו לי לשאול את השאלה החשובה באמת: למה, לעזאזל, אני יודעת על התמונות האלה בכלל?
היד רועדת בכתבי את הדברים, שכן אין דבר המצביע על עובדת היותך פרה-היסטורית מאשר הסתייגות מפייסבוק ובן דודו הערס לא פחות – ווטסאפ. האם כל שטות שעושה אדם כדי לשעשע את חבריו המפגרים היא טרף לגיטימי של כלל הציבור? ומתי הפיגור הופך לסתם רשעות מאורגנת ובטוחה בעצמה?
מהרגע שנשלחו התמונות לחבריהן של החיילות, היה לפחות אחד מביניהם שחשב שזה בסדר להפיץ אותן אל מחוץ למעגל החברתי שאליו הן יועדו. לטיפוס הזה אני רוצה לומר: אתה מניאק. אך כדי לפנות לכלי התקשורת הרשמיים, שהצטרפו אל המניאק האלמוני והציגו את התמונות בתור חדשות לגיטימיות, אין ברשותי אוצר קללות גדול דיו. הלא בזכותם אנחנו דנים בהתנהגותן של העלמות הללו, בזכותם צריך להתמודד עם "בעיה" כלשהי, שלא הייתה בעיה כלל אלמלא הם פרסמו את התמונות בין ידיעות על העלאת המע"מ והמצב בסוריה. הם אלה שהחליטו ששיחות פרטיות אינן פרטיות כלל, שקבוצת ווטסאפ היא ציבורית כמו ערוץ 2. הם אלה שהחליטו שחיילות בתחתונים זה חדשות.
אנשים שולחים לחבריהם כל מיני דברים שלא אמורים להיות מוצגים בפני קהל. המניאקים שפורצים את גבולות החברות הם מגזר אנושי דוחה. כלי התקשורת שמצטרפים לביזוי בשם העניין החדשותי הם כבר רשע מאורגן. ובואו נודה, אילו היה מדובר בחיילים בתחתונים, סיכויי הפרסום היו קטנים בהרבה. ככה אנחנו אוהבים את הבנות שלנו – קודם שיתפשטו להנאתנו, אחר כך ננזוף בהן שהן מופקרות ולקינוח אולי נכתוב שהן הרוסות מהפרסום.
ולחיילות עצמן אומר באהבה: בנות – אתן בסדר גמור, ולא עשיתן שום דבר רע. נכון, למדתן שיעור מדכא על חברים ועל תקשורת, ולצערי, זה לא יהיה השיעור המדכא האחרון בחייכן. אני יודעת שאתן חסונות מספיק כדי להתמודד עם דברים קשים מזה, שהרי יש לכן מספיק סבולת כדי ללבוש חוטיני. ולמי שיכולה להתמודד עם חוטיני – כל השאר זה שטויות.