קצת בדיליי, אבל הייתי חייב לכם קצת חוויות.
אז כאמור היה טירוף שלם עם הכרטיסים וכפועל יוצא היתה להם פאשלה עם הספק ולא נמצא לנו כרטיס מאחורי הקרנות למרות ששילמנו, וכמעט נשארנו בכלל בלי כרטיס, בסוף הם הצליחו למצוא לנו כרטיסים למאחורי השער דרך מועדון האוהדים של מילאן בישראל או משהו. אני אמור לקבל מהם זיכוי על ההפרש בשבוע הבא.
קודם כל התחבורה ברומא דפוקה בכל מה שנמצא קצת באופסייד מהמטרו, אז היה חתיכת סיפור להגיע לאולימפיקו ולחזור ממנו. האוטובוס לשם פשוט לא הגיע וכעבור שעה התייאשנו ולקחנו מונית (וגם אותה תפסנו בפוקס רק אחרי מלא זמן), ובסוף בכלל חזרנו ברגל את כל הדרך עד לתחנת המטרו במדרגות הספרדיות (כמעט שעה הליכה).
בכל אופן, כבר איזה שני קילומטר אם לא יותר מהאולימפיקו סגרו את כל הכבישים, אז הלכנו משם ברגל כל הדרך לאיצטדיון. רק כשהגענו לשם גילינו שזאת הדרך ליציעי מילאן בלבד ולמזלנו לשם גם היו הכרטיסים שלנו. לא ברור כמה רחוק היינו נאלצים ללכת בחזרה אם היו לנו כרטיסים ליציעי יובה.
ובכלל, מה שהלך שם בכניסה מבחינת בידוק ואבטחה זה משהו שבחיים לא נתקלתי בו, לא בשום דרבי ולא באף משחק נגד בית"ר או משחק עונה. עברנו איזה 6-5 מעגלי אבטחה ובידוק עד שנכנסו ליציע. והם ממש בדקו בקפדנות שהשם שלנו בכרטיס זהה למה שמופיע בדרכון. כנראה הם בודקים לכולם ככה תעודות למנוע כניסת אוהדים מורחקים וכו'.
כמובן שהחוויה האמיתית היתה באיצטדיון וביציעים.
מניח שהאולימפיקו הוא די בגדר בית קברות כשהוא לא מלא, אבל כשהוא מלא מדובר באיצטדיון עוצמתי ומדהים ובמיוחד עם הקהל של יובה ומילאן מאחורי שני השערים (כשכל האיצטדיון הוא במפלס אחד ענק ולא בקומות), כשלמטה למטה התרכזו דגלי ענק שמונפים לאורך כל המשחק ולא רק בהתחלה. כ"כ רחוק מהטרמפיאדה התיירותית של הקאמפ נואו ושות', ממש כמו אצלנו רק עם מסה ענקית (בתורים בכניסה אוהדי מילאן באדום נראו לי קצת כמו אוהדי הפועל מבחינת המראה והלבוש).
עוד משהו שהדהים אותי באולימפיקו זה המרחק מהמגרש ליציעים, כשמסביב ליציעים יש תעלה כזאת כמו בר"ג שיוצרת מחסום כפול ומונעת כל סיכוי מהאוהדים להצליח לפרוץ, ומבחינת קווי האורך, ניתן להכניס לשם בכיף מגרש כדורסל או קטרגל לאורך ולא לרוחב ויישאר מקום לעוד. ספסלי הקבוצות נמצאים בחצי הדרך בין המגרש לספסל, מה שגם כך יוצר למאמנים אזור טכני עצום, שימו לב בתמונה.
אגב, כל היציע לאורך המגרש בצד שממול העיתונאים והספסל ויציעי הכבוד ועמדות השידור (מימין בתמונות) היה גם של יובה עם האוהדים הרגועים/הטרמפיסטים שלה, ומילאן ישבו רק מאחורי השער, מעניין מדוע חוסר השיוויון הזה.
האיטלקים כנראה חזק בפטריוטיות, כי בתחילת המשחק שני הקהלים מאחורי השערים הרימו דגלים קטנים שיצרו מראה מרהיב של דגל איטליה לאורך כל היציע (יובה בוודאות, מילאן אני לא סגור על זה, אבל ביציע שלנו הרימו דגלונים כמו של אנגליה), וגם הרשתות של השערים והקונפטי בהרמת הגביע היו בצבעי הדגל. עריכה: רק עכשיו אני מבחין בתמונות שבזמן שביציעי יובה יצרו דגל איטלקי, ביציע של מילאן האוהדים כנראה שיצרו דגלים של המדינות של השחקנים הזרים שלהם - יפן בגלל הונדה, ברזיל כי אדריאנו וכו'. גם במהלך המשחק הם הניפו דגלים כאלו. כנראה שהם באמת כמונו בקטעים האלו.
וכמובן שהיתה גם פירוטכניקה. באיטליה זה מותר תחת פיקוח? כי אחרת אין לי שום מושג איך הם הצליחו עם כל האבטחה והבידוק המטורפים האלו.
ומסתבר שהקהל של מילאן גנב מאתנו מלא שירים (כנראה הותרנו עליו רושם עמוק ב-2002), למשל "שימון מזרחי תתאבד כבר", "הוו שואה למשטרה", "אייל בן עמי עולה עולה עולה" ועוד אחד שכבר שכחתי מה (אולי "אימפריה באדום, איתך בכל מקום").
על המשחק האיטלקי הטיפוסי עם גול בודד לאחר 111 דקות מן הסתם פחות היה מה לספר (1-0 יובה ודאבל שני שלהם ברצף למי שלא מעודכן. ואגב מישהו יודע למה בופון לא שיחק?), אבל מוראטה כמו מוראטה הזכיר לי נשכחות מיורו 2013 לצעירות בישראל עם הזכייה של ספרד, כשגם שם הוא תפקד על תקן הג'וקר שתמיד עולה מהספסל ומיד מבקיע. קצת חבל שלא ישבנו ביציע שבו היו החגיגות בסוף המשחק (לא חשוב של מי), אבל מילא.
סורי על האיכות הלא משהו של התמונות, אבל מקווה שזה מצליח להעביר קצת ממה שהיה שם. הייתי מעלה גם את הסרטונים מהקהל בפתיחה, אבל לדעתי אין פה איך לעשות זאת.


