הנה הסבר מצוין לחלק מהתגובות כאן בהקשר של ההפגנות בגדר בעזה. מאמר טוב מאד. אולי יגרום לאנשים לעצור רגע ולחשוב לפני הסיסמאות.
אנחנו שטופי מוח, רק נדמה לנו שאנחנו לא אורי אבנרי
"זה מבהיל. פסיכולוגים חסרי מצפון בשירות משטר זדוני, משתמשים בטכניקות מתוחכמות כדי לשלוט מרחוק במוחו של אדם. המושג "שטיפת מוח" נולד ב-1950. זהו מונח סיני ("שינאו" – לרחוץ את המוח) שנועד במקור לתאר את הטכניקה שבה, כביכול, טיפלו מומחים סינים בשבויי מלחמה אמריקאים במלחמת קוריאה: שינו את דרכי המחשבה של השבויים והפכו אותם בלא ידיעתם למשרתים של מטרות אפלות. קל לשטוף את מוחו של אדם, וגם את מוחם של עמים שלמים. ה"תעמולה" הנאצית מהווה דוגמה קלאסית. יוזף גבלס, "שר התעמולה", הפך אותה לאמנות. בין השאר, הוא הפך את כל כלי התקשורת בגרמניה למכשירים של השלטון בלבד. בגרמנית זה נקרא גלייך-שאלטונג ("חיבור יחד", כלומר חיבור כל הכלים לקו חשמלי אחד). התעמולה הרשמית בקעה מכל כלי התקשורת. האזרח לא שמע ולא קרא שום גירסה אחרת. ההקשבה לתחנות רדיו זרות היתה פשע חמור. כך קרה שהגרמנים המשיכו להאמין ב"ניצחון הסופי" גם כשהצבא האדום במזרח וכוחות-הברית במערב כבר דרכו על אדמת גרמניה. האם דרוש משטר דיקטטורי כדי להפוך את כלי התקשורת למכונה של שטיפת מוח? ההיגיון אומר שזה בלתי אפשרי בדמוקרטיה. ההיגיון טועה. כדאי לזכור כי היטלר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות. גם עכשיו מגיעים בעולם המערבי מנהיגים ימנים קיצוניים לשלטון בבחירות דמוקרטיות. כל המנהיגים האלה פועלים במרץ כדי לחסל את בית המשפט, למלא את הפרלמנט באידיוטים שימושיים, ובעיקר – להפוך את התקשורת למכונה של שטיפת מוח. כמו אצלנו. איך עושים את זה? זה די פשוט: א. משתיקים קולות נגדיים. ב. דואגים לכך שהאזרח ישמע רק דעה אחת. ג. חוזרים עד בוש על כמה סיסמאות מרכזיות. כך הופך השקר לאמת. במצב כזה האזרח בטוח שהדעה הרשמית היא בעצם דעתו הפרטית. זהו תהליך בלתי-מודע. כשאומרים לאזרח שהוא שטוף מוח, הוא נעלב. זה קורה בישראל בשנים האחרונות. האזרח אינו מודע לכך, מפני שהוא ניזון ממגוון רחב של עיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה. למראית עין, כלי התקשורת מתחרים אלה באלה ואף מתקוטטים זה עם זה. האזרח לא מודע לכך שבנושא המרכזי של קיומנו – מלחמה ושלום – כל כלי התקשורת "מחוברים לקו" של שטיפת המוח. בשבועות האחרונים ניתנה לנו דוגמה מושלמת של תופעה זו: האירועים בגבול רצועת עזה. הבה נבחן את עצמנו. מה שמענו ברדיו? מה ראינו בטלוויזיה? מה קראנו בעיתונים? תוך מספר שבועות נהרגו יותר ממאה תושבי עזה ונפצעו מאש חיה אלפים. מדוע? "נאלצנו לירות בהם מפני שהם הסתערו על הגדר". זה הגיוני לגמרי. הרי העזתים קראו להפגנות שלהם "מצעד השיבה". כלומר, לשוב לשטח ישראל. אבל ב"יום שני השחור" (14 במאי) נהרגו 63 מפגינים בלתי-חמושים ונפצעו כ-1,500 מאש חיה. כל אזרח יודע שזה היה דרוש, מפני שהמפגינים הסתערו על הגדר ועמדו להציף את ישראל. איש לא שם לב לכך שאין אף צילום שתיעד מעשה כזה, למרות שמאות צלמים משני הצדדים, כולל צלמי צה"ל, צילמו כל פרט. רבבות הסתערו, ואין תמונה? כדאי לשים לב לשימוש במלה "טרור". היא הפכה לשם תואר שנדבק לכל דבר. אין סתם מנהרות, יש רק "מנהרות טרור". יש "פעילי טרור". יש "שלטון הטרור החמאסי". יש "בסיסי טרור". יש "כרוזי טרור". עכשיו יש "עפיפוני טרור". ומובן שכל מי שנדבקת לו המלה "טרור" הוא "בן מוות" (עוד מושג נאה של שטיפת המוח). תושבי עזה הם "מחבלים". כולם? כמובן, איזו שאלה. ולא כל שכן כל חברי חמאס. אבל חמאס היא מפלגה שזכתה ברוב בבחירות דמוקרטיות. זוהי מפלגה אזרחית, שיש לה אגף חמוש. אבל בתקשורת שלנו כל חברי המפלגה ואוהדיה הם "מחבלים". בני מוות. ברור. השימוש במלים אלה, מאות פעמים ביום, מהווה שטיפת מוח מובהקת. מבלי שהאזרח מרגיש בכך, הוא מתרגל לראות בכל העזתים "מחבלים" ו"טרוריסטים". זהו תהליך של דה-הומניזציה, יצירת "אונטר-מנטשים" (תת-אדם) בשפת הנאצים, שהריגתם מותרת, ואפילו רצויה. באווירה כזאת, משפטים זוועתיים ממש עוברים כאילו היו מובנים מאליהם. למשל, משפט ששמעתי בשבוע שעבר מפי כתב צבאי בטלוויזיה: "(בהפגנה הבאה) איראן רוצה הרוגים, וכנראה גם תקבל". כדאי לחשוב על משפט זה שוב. הוא אומר שלמעשה צלפי צה"ל פועלים בשירות האינטרס האיראני. או משפט החוזר על עצמו, בעל פה ובכתב: "איראן רוצה להשמידנו". אינני יודע מה רוצים 80 מיליון תושבי איראן, והמשפט עצמו מגוחך. ישראל היא מעצמה אטומית. איך אפשר "להשמיד" מעצמה אטומית? האם האיראנים מוכנים להפוך את ארצם, אחת מאמהות התרבות האנושית, לבית קברות? או משפט כמו "בשבת צפויה עוד הפגנה אלימה". "אלימה"? "עוד"? כל ההפגנות במסגרת "מצעד השיבה" היו בלתי-אלימות, לא נורתה אף ירייה אחת מצד המפגינים, אך המשפט השקרי עובר כדבר מובן מאליו. לשיא הגיעו הדברים ברציחתה של החובשת רזאן אשרף אנג'אר, מתנדבת בת 21. היא נהרגה במרחק של כמאה מטרים מהגדר, בשעה שניסתה להציל פצוע. הצלף שירה בה ראה שהיא חובשת ושהיא מטפלת בפצוע. הריגתה היתה פשע מלחמה. האם קמה צעקה ציבורית? האם התקשורת יצאה מגדרה כדי לדרוש חקירה? האם העיתונים הקדישו למקרה את הכותרת הראשית? האם חברי הכנסת דרשו דקה של דומיה? שום דבר. ידיעות מינוריות בעיתונים (לא בכולם), מאמרים של עמירה הס וגדעון לוי ב"הארץ", וזהו זה. כן קמה סערה עולמית, ושוטפי המוח ראו שאי אפשר לא להגיב. אז הודיע דובר צה"ל שנערכה חקירה. ומה היא גילתה? שאיש לא ירה במכוון בחובשת. היא נפגעה מנתז של כדור שפגע באדמה הרחק ממנה. אפילו שקרן-צה"ל צריך להתבייש בגרסה הזאת. אבל בציבור שטוף המוח זה עבר בשקט. אדם קלר, דובר "גוש שלום", הפיץ בתקשורת את ה"בלדה לחובש" שכתב דן אלמגור ב-1956 על חובש שטיפל בפצוע תחת אש ונהרג בעצמו. זהו שיר מרגש עד דמעות ששר יהורם גאון. החובש כאן הפך לחובשת, ולא היה צורך לשנות ולו מלה אחת נוספת. מה אפשר לעשות נגד מערכה כזאת של שטיפת מוח? לא הרבה. קודם כל: צריך ליצור קול שני. שטיפת מוח יעילה רק כשהקול הרשמי נהנה ממונופול מוחלט. זאת היתה המטרה העיקרית של "העולם הזה" במשך 40 השנים שבהן כיהנתי כעורך שלו. מול כל גירסה ממשלתית שקרנית פירסמנו גירסה נוגדת. קולנו היה זעיר לעומת המכונה הממשלתית האדירה (גם אז), אך עצם העובדה שיש שני קולות מונעת שטיפת מוח מוחלטת. האזרח מתחיל לחשוב ותוהה "מי צודק?" אם כל ארגוני השלום וזכויות האדם בישראל יקימו ביחד מרכז תקשורתי שקולו יישמע, אולי ניתן יהיה לשבור את קשר האחידות של התעמולה הרשמית. אולי. יש בארץ מספר זעיר של כתבים ופרשנים שאינם חוששים להגיד את האמת, גם כשזה נחשב לבגידה. צריך לדאוג שקולם יישמע, יש לעודד אותם בגילויי תמיכה. צריך לדרוש מכל התקשורת לתת מקום ראוי להודעות הצד השני, "האויב הפנימי", הסותרות את הודעות התעמולה הרשמית, כדי לתת לאזרח אפשרות לשקול. צריך לאפשר לתקשורת הזרה גישה חופשית למידע, גם כאשר התקשורת הזרה היא ביקורתית, "עוינת", "אנטישמית" ומה עוד. יש לעודד את שוחרי השלום הישראלי-פלסטיני ברחבי העולם ללחוץ על כלי התקשורת המקומיים שלהם לדווח אמת על המתרחש בארץ. אינני אוהב את המלה "צריך" בהקשר זה. אבל אין מלה אחרת. כוחה של האמת מול מכונה של שטיפת מוח ממלכתית הוא תמיד דל. אבל בסופו של דבר, האמת מנצחת. גם כשזה לוקח זמן, ודורש אומץ לב."
_________________ "Somebody please buy me a set of Fabian Cancellera legs for next christmas"
|