פורום השדים האדומים

ביקשתי למחוק את ההודעה שלי כי אין לי זין לריבים ולעלבונות ול"תפסיק למצוץ לעצמך", ואז במקום להימחק זה צמח לאשכול של שני עמודים סו פאר. יש ימים שבאמת כלום לא הולך. אז הנה ההודעה המקורית (שעלתה כסטטוס בפייסבוק במקור) כדי שתפסיקו לספר לי מה אמרתי ומה לא אמרתי. הערה קטנה: אני לא אומר שהצלחה מקצועית זה לא חשוב. אני אומר שיש דברים שיותר חשובים, בעיני לפחות. זה הכל.



אז לא הלכתי לראות את המשחק שנערך הערב בין הפועל ת"א למכבי ת"א באיצטדיון בלומפילד. העדפתי לצפות בו מהבית עם אבא, אוהד הפועל מגיל 16 ואוהד כורסה מלא יודע איזה גיל. יש גם יתרונות לכורסה, אין מה להגיד: היתה פיצה, לא עישנו עלי ולא הייתי צריך לדרוך על אף אוהד בדרך לשירותים. גם הכאב אחרי הפסד כנראה פחות צורב.
במהלך המשחק נתקלנו, אבא ואני, בתופעה שנראית מוזרה למתבונן מהצד. ואני לא מדבר רק על העובדה ש-11 ברנשים לבושי אדום הסתובבו במגרש כשהם עוטים את הבעת הכבשה המבוהלת, ותוהים מה רוצה מחייהם החפץ העגול שעף לעברם מדי פעם. אני גם לא מדבר על זה ש-11 לבושי הצהוב במגרש הזכירו באופן משונה את נבחרת המפלצות מספייס ג'אם. אני מדבר יותר על מה שהתרחש ביציעים.
זה היה משחק ביתי של מכבי, ועל כן האוהדים שלה היו הרוב באיצטדיון. כפי שניתן לצפות מאוהדי קבוצה ביתית שמנצחת 0:4, שמעו אותם היטב לאורך כל המשחק. ההפתעה, למי שלא ממש עוקב אחרי הכדורגל הישראלי, הגיעה דווקא מהצד השני. כל אחד מהשערים של מכבי השתיק את אוהדי הפועל לדקה, שתיים. לא יותר. שער 5 וסביבתו, במשחק המחריד ביותר של הפועל זה שנים, מצאו את הכוחות להמשיך לעודד ולדחוף את השחקנים.
בדקה ה-89, קצת אחרי שראדי כבש את הרביעי של מכבי, המצלמה עברה ליציע של אוהדי הפועל. בדרך כלל, כשהמצלמה עוברת ליציע הקהל המובס, היא רוצה לתעד אותו עוזב את האיצטדיון חפוי ראש, בורח לביתו ומסתגר שם. את הקהל האדום היא תיעדה צורח: "הפועל, אני תמיד אוהב אותך. הפועל, אני תמיד אהיה איתך".
ובאותו רגע, בנאלי ככל שזה יישמע, התמלאתי גאווה והבנתי שוב עד כמה אני פאקינג אוהב את הפועל תל אביב. זה לא מהבית - למרות אבא (והבן דוד, ועוד כמה אדומים במשפחה) בתור ילד העדפתי דווקא את מכבי. הייתי יכול להיות בצד החוגג היום. ומוזר להגיד, אבל אני באמת שמח שאני לא, שהרגשתי שאני רוצה להיות חלק מהקהל בצד הנכון של בלומפילד. כי בדרבי הקודם, כשהפועל עלתה ל-0:1 שביר ומרגש מול מכבי שאלוהים יודע איך נשמר עד הסיום, האוהדים הצהובים השתתקו.
ואתם יודעים מה? זה הדבר הטבעי לעשות: הקבוצה שאתה אוהב מפסידה, רע לך בלב, אתה מתכנס ושותק. לא אצלנו. לא בהפועל. כי אהבה מראים דווקא כשכלום לא הולך, כשזה לא אינסטינקטיבי, כשבאמת קשה.
וכן, אוהדי מכבי מביניכם יאחלו לי עוד הרבה גאווה מהסוג הזה. אחרים יזכירו את המקרים שבהם הקהל הזה עובר, בעיניו, את הגבול. נכון, לאהוד את הפועל זאת לא אידיליה ואני לא עיוור. וכן, בסופו של דבר אני מרגיש כרגע זוועה בגלל התוצאה הרבה יותר מאשר מרוצה בגלל הקהל, שגם דאג (ובצדק) להגיד למאמן ולשחקנים אחרי המשחק מה הוא חושב על התצוגה הסופר-מבישה במגרש.
אבל לתופעה הזאת, של מאות ואלפי אוהדים שמעודדים גם בתבוסה הכי קשה, יש עוצמה שקשה להסביר במילים. היא הרבה יותר חזקה מכל תוצאה מביכה, מכל מאמן כושל ומכל שחקן שאתמול היה בהפועל והיום במכבי. קשה להסביר את זה לאוהדים שהתרגלו לעודד רק כשמנצחים. קשה עוד יותר להסביר את זה למי שלא מתעניין בספורט, ובוחר בעמדה הקלה של התנשאות אדישה. אתם מפסידים משהו מאוד גדול ויפה שלחיים האלה יש להציע, עד כדי כך. ואני אומר את זה עם לב ספורטיבי שבור מאוד.
אז כן, הפסדנו. בענק. 4:0. הנה, אמרתי את זה שוב. ובכל זאת, אני גאה להיות אוהד הפועל היום. יותר מאשר בהרבה נצחונות.
יאללה. מחר יום חדש.

יש!
מציצה עצמית!
אפילו היום!

יש ימים שפשוט סותמים את הפה ומורידים את הראש
זה אחד מהם

במקום למצוץ לעצמנו כמה אנחנו יודעים לעודד
אנחנו צריכים להתחיל לקחת שליטה כי הקבוצה מתרסקת ב200 קמ"ש

אני באמת לא רואה את הסתירה. אני חושב שהעידוד ב-4:0 היה מדהים ומעורר גאווה, ובאותה מידה אני חושב שצריך לעשות כל דבר חוקי כדי שאבוקסיס יעוף קיביני-פאקינג-מט. אם זאת מציצה עצמית מבחינתכם אז שיהיה.

רשמתי את זה כבר 1000 פעם,
אז כבר נמאס לי בשנתיים האחרונות,
אבל אני כל כך עצבני היום, שנטחון שוב מים.

את מי עודדת ב4-0?

את המועדון?
אני די בטוח שהוא לא יודע.
את האיש בסמל?
אני די בטוח שהוא לא מקשיב.
את המאמן?
כי הוא איש כל כך טוב ומאמן כל כך מוצלח?
את השחקנים?
על ההקרבה המדהימה והלוחמה ללא פשרות?

את מי?

קיבלת 4 חתיכות חתיכת יצור.

מה אתם רוצים מהבן אדם?
חש גאווה למרות מה שקרה היום.

רובנו ״גדלנו" על התחושה הזו.

אל תקשיב להם, לא אנחנו קבלנו 4 ולא אנחנו הושפלנו, זה לא הפועל ההנהלת טלאים הזאת המאמן הזה השחקנים האלה.
הפועל זה הקהל שנלחם מעודד ואוהב את הסמל והצבע האדום גם ברגעים הכי קשים.

כואב לי מאוד, אני כועס, עצוב, מושפל, אבל אני גם גאה להיות הפועל היום, לא אוהד, הפועל זה אנחנו.

למה אתה נותן לכמה ממורמרים למחוק את מה שכתבת?

אתה נותן לאנשים לגרום לך להתבייש במה שכתבת,כמו היום במשחק תיהיה גאה במה שאתה ובמה שכתבת ואל תיתן לאף ציניקן לגרום לך לחשוב אחרת.

זה באמת משנה את מי?
גאווה גדולה לעמוד מול כל הגועל מסביב עם ראש מורם ואהבה אמיתית למועדון וזה בטוח יותר טוב ופחות מבאס מלהתנהג כמו שהיו מתנהגים בתבוסות פעם, מבטים מלאי רחמים עצמיים ועזיבת האיצטדיון עוד לפני השריקה.
עכשיו אתה יכול להמשיך לזיין את השכל.

אני די בטוח שזה כל מה שמשנה.
אני די בטוח שזאת הנקודה.

המאמן והשחקנים היו פח אשפה גדול עוד לפני הדרבי ומה שקרה היה די תסריט צפוי מראש.
באיזה גישה דגלת לפני המשחק?
שלא נגיע בכלל? שנגיע ולא נעודד?
בגלל שאתה טרמפיסט אני לא בטוח שיצא לך להיות בסיטואציות כאלה, אני כן יכול להגיד לך מניסיון,לצערי,שזאת דרך התמודדות הרבה יותר טובה שגרמה לצאת מהאיצטדיון עם מעט גאווה על מה שאנחנו ומי שאנחנו.
עד כדי כך כואב לך?

לא כואב לי בכלל.
אבל זאת בדיוק הנקודה, העידוד זה בשביל עצמך.
אתה לפחות ישיר ואומר את האמת.

ומה זה אנחנו אם לא הפועל?

אתה אוהד.

שגעון גדלות מגיהנום.

שחקנים מתחלפים, ההנהלה מתחלפת, המאמן מתחלף.
האוהדים והשם זה מה שנשאר, וזה מה שאנחנו.

1. נו, ו...?
2. נניח שאתה, אתה זה הפועל.
אתה זה המשיח,
אתה זה אלוהים,
אתה מי שאתה רוצה,
אתה מעודד את עצמך.
זה הכל.

אני תמיד גאה להיות אוהד הפועל.
וגם תבוסה מבישה וכואבת בדרבי לא תמנע ממני להגיד את זה.
לראות את ההם ולשמוח לא להיות חלק מהם. זה לא קשור לתוצאה.

אם זה מה שמחזיק אותו - מצויין.
מי אתם שתגידו שזה דבר רע?

מי אמר שזה דבר רע?

אתה.
בתגובה הראשונה שלך באשכול.

אין כאן מציצה עצמית.
הוא גאה להיות הפועל כי הוא גאה להיות הפועל.
הפועל היא הקבוצה הטובה בעולם גם אם היא תהיה מקום אחרון בליגה ג'.
בעיניו הדרך לצאת מהמצב הזה היא להרים את הראש כי אנחנו הפועל, גם אם אנחנו מושפלים בדרבי, לפחות אנחנו עדיין לא ההם,
ובעינך זה משהו אחר.

אף אחד לא דיבר על הגאווה להיות אוהד הפועל.

אין ו...
אני מעודד את עצמי, אני חלק מהדבר שנקרא הפועל מבחינת התפיסה שלי, משמע שאני מעודד את הפועל ולשם זה מטרת העידוד.
השאלה מה אתה בכלל רוצה ומה המטרה שלך? לגרום לי להתבייש שאני אוהד הפועל?
אני באמת כבר לא מבין.

הוא דיבר על זה.
למעשה זה כל מה שהוא דיבר עליו.
לראות מצד אחד אותנו, עם האוהדים, השחקנים, ההיסטוריה וכל המכלול, אותם עם אותם דברים, ועדיין להיות גאה להיות אוהד הפועל.

1. אני רוצה שתודה שאתה מעודד את עצמך. עשית את זה.
2. אני רוצה שנחזור להבין שאנחנו חלק במערכת, לא המערכת עצמה.
3. אני רוצה שנבין שעידוד זה אמצעי, לא מטרה.
4. אני רוצה שנחשוב מה יועיל למועדון, לא מה יגרום לנו להרגיש טוב או להראות טוב.

החצי השני של ההודעה הייתה על העידוד,
וכמה אנחנו אידירם כי אנחנו מעודדים את עצמנו.

עידוד זה אמצעי, זה ברור לרוב יושבי היציע, גם לי.
לא הבנתי איך העידוד מונע מאיתנו לעשות גם אחר כך את סעיף 4.

ביום כזה צריך לשרוף את המועדון ולא לעודד, בקצב הזה נקבל 5ו6 בשביל שנפסיק לעודד.
20 שנה לא היה ביזיון כזה, חזרנו אחורה וייקח הרבה שנים לתקן.
הפועל שוקעת ומהר.

1. בהתחשב בזה שאני חלק מהפועל - כן אני מעודד גם את עצמי. הפועל זה יותר מהתוצאה והמלחמה על המגרש, ואני תמיד אעודד אותה.
2. ברור לי לחלוטין. הוא לא אמר שאם אני מעודדים כמו שצריך, הכל בסדר ואפשר ללכת לישון שמחים.
3. לא מסכים לחלוטין. זה חלק מהמכלול. אני לא ארצה קבוצה שמצליחה מקצועית אבל הקהל יושב באפתיות ולא מעודד..
4. מסכים. ומה שיועיל למועדון זה לדעת מי אנחנו, ולהיות גאים במי שאנחנו גם אם לא הולך. לדעת המועדון צריך לשאוף להישגיות, אבל זה לא הדבר היחיד שמגדיר אותו, וגם אם לא מצליחים הוא עדיין מקור לגאווה.

לזה אני חייב הסבר.