פורום השדים האדומים

הבלתי קשור

מצאו את ההבדלים. אלעד ליפשיץ, "הארץ", לא חסך ביום שלישי השבוע מלים קשות כשכתב את דעתו על מכבי תל-אביב: "איוניר הולך להפוך בקרוב למה שהוא הכי לא רוצה להפוך – לתחקירן של בעל הבית. מדי יום איוניר יגלה עד כמה הקימו פה הכל ברישול. הרכיבו קבוצה משחקנים שיושבים על אותה משבצת, משחקנים שבעים או סתם מיותרים. בנו את ממלכת הבלתי-קשורים. הרי כבר מהלילה, עם עצמו בסלון, החל איוניר להבין את גודל הבלוף".

זה אותו ליפשיץ שלפני כארבעה חודשים, במחזור הרביעי של העונה, לא חסך במלים מפרגנות לאותה קבוצה, שהכתיר כבר אז לאלופה. הנה תזכורת: "מגיע למכבי תל-אביב לקחת אליפות העונה. חד וחלק, בסולמות של צדק זה מוכרח לקרות. לא תמצאו בכל הליגה קבוצה מחויבת יותר: תמדדו ותבדקו את רמת הנחישות [...] עוד ניצחון, עוד שלוש נקודות, קו ההתקדמות עתה יציב ומבטיח, ובצדו שקט תעשייתי, אלמנט חדש, מקצועי ומפתיע. זוהי הגדרתה הטהורה של קבוצה מורעבת שמעניין אותה רק התואר, רק התכלס".

איוניר? נמני? לבעיה של מכבי קוראים גולדהאר
מוטי איוניר ידע שזה מגיע, הרי אדם לחוץ לא יכול לנהל מערכת לחוצה. עם זאת, המאמן/פרשן הוא רק קורבן למערכת שמנוהלת על ידי אנשים לא ראויים

או שפשוט עדיף להביא את הקישור האולטימטיבי בהקשר של אלעד ליפשיץ



וכמובן איך לא, המהפך, הנה מה שיש לו לכתוב על הבוס של הקבוצה לו:

הוא אולי קורא כאן, ובטוח יש פה כמה חברים שלו.
תמסרו לו שהוא חלאה.
אני מקווה שהוא ישן טוב בלילה.
שנאת הפועל שלו העבירה אותו על דעתו.

shlomib@haaretz.co.il

שלומי שלום וברכה,

אני מניח שרבים מאיתנו תוהים מדי פעם, מהם הקריטריונים בגינם נבחר אדם לכהן כעיתונאי ספורט מן המניין, כלומר, כחלק מדסק ספורט של כלי תקשורת מכובד. כמובן, כאיכות הפלטפורמה הרחבה, כך מתרוממת לה הציפייה לאיכות עיתונאית גם מהדסקים השונים שבה.
כאן עומד, אני מניח, כל עורך ספורט בפני דילמה: עיתונות הספורט הפכה בשנים האחרונות לעיתונות שהמימד הצהוב שבה הוא המימד מושך הרייטינג, ושיקולי האיכות כבר אינם עומדים כפילטר רב עוצמה אל מול השאיפה לייצר סנסציה, גם במחיר של אמינות אפסית.

כמי שנהנה לצרוך חדשות לעומקן, מהווה עבורי "הארץ" מפלט האחרון, וכאוהד ספורט, אך טבעי הוא שגם ממדור הספורט שלו אצפה לסטנדרטים גבוהים. אלא שבסטנדרטים גבוהים יכולים לעמוד רק עיתונאים שמבינים את תפקידם ואת מקומה של העיתונות בחברה. לא כזה הוא אלעד ליפשיץ, שמעבר לכתיבה הלא קוהרנטית שלו, הוא מייצר רפש והבלים בהתאם לאג'נדה סדורה מבית, מבלי לעשות ולא חצי מאמץ בדרך לאמת.
כל אחד יכול לכתוב טור דיעה, וכישראלים, בוודאי אוהדי כדורגל שכולם הרי חצי מאמנים, לכל אחד מאיתנו יש הרבה מה לומר. אלא שלא לכל אחד מאיתנו יש במה, ודאי לא במה מכובדת ואמינה כמו עיתון "הארץ". שם, אנחנו רוצים לקוות, אמורים לקבל את העט אלה שעבודתם אמנותם: אלה שלא יתעצלו לחקור, להתעקש ולרדת לעומקה של תופעה לפני שהם משחררים בשמם טקסט לדפוס.

בעוד כתבות העומק שלך על הנעשה בבית"ר ירושלים מהוות מופת לאומץ עיתונאי, נוטל אלעד ליפשיץ צד בלתי מוסרי במאבק בו לכל כיום ברור מיהו הנבל. מדהים שדווקא על במה ליברלית כמו "הארץ", מקום בו ניתן היה לצפות לתמיכה במאבק דמוקרטי של אוהדי כדורגל כנגד השתלטות עוינת על קבוצתם, מתפרסם טור הלוקח את הצד האפל והכוחני בפרשה, רק משום שלמחברו נוח, ברמה האישית, מהכאוס במועדון הפועל תל-אביב.
כמי שמכיר את הדברים מקרוב, אין אף לא חצי אמת בדברים שכתב הבוקר ליפשיץ, ולא בפעם הראשונה. נשאלת שוב השאלה: מהו הפילטר שאתה, כעורך מדור הספורט, מפעיל על-מנת לקבל מוצר איכותי יותר ממה שמציע אתר ONE למבקריו? האם קיימים פילטרים כאלה בכלל? האם שאלת את מר ליפשיץ מהיכן הוא יודע את הדברים ומהם המקורות שלו?
אנחנו הרי יודעים היטב שלא. חבל אם כן, שגם "הארץ" נופל למלכודת הרייטינג העלובה. כוחה של עיתונות הוא בין היתר ביכולתה לשמש מעין "שופט אמין" עבור אלה שאינם שוחים בעניינים מסוימים. במקרה הנוכחי, מדור הספורט בהארץ פשוט נותן יד לקשר, מרמה והונאה של אלפים.

בברכה,


העתק: אלוף בן, העורך ראשי
aluf@haaretz.co.il

shlomib@haaretz.co.il

שלומי שלום וברכה,

אני מניח שרבים מאיתנו תוהים מדי פעם, מהם הקריטריונים בגינם נבחר אדם לכהן כעיתונאי ספורט מן המניין, כלומר, כחלק מדסק ספורט של כלי תקשורת מכובד. כמובן, כאיכות הפלטפורמה הרחבה, כך מתרוממת לה הציפייה לאיכות עיתונאית גם מהדסקים השונים שבה.
כאן עומד, אני מניח, כל עורך ספורט בפני דילמה: עיתונות הספורט הפכה בשנים האחרונות לעיתונות שהמימד הצהוב שבה הוא המימד מושך הרייטינג, ושיקולי האיכות כבר אינם עומדים כפילטר רב עוצמה אל מול השאיפה לייצר סנסציה, גם במחיר של אמינות אפסית.

כמי שנהנה לצרוך חדשות לעומקן, מהווה עבורי "הארץ" מפלט אחרון, וכאוהד ספורט, אך טבעי הוא שגם ממדור הספורט שלו אצפה לסטנדרטים גבוהים. אלא שבסטנדרטים גבוהים יכולים לעמוד רק עיתונאים שמבינים את תפקידם ואת מקומה של העיתונות בחברה. לא כזה הוא אלעד ליפשיץ, שמעבר לכתיבה הלא קוהרנטית שלו, הוא מייצר רפש והבלים בהתאם לאג'נדה סדורה מבית, מבלי לעשות ולא חצי מאמץ בדרך לאמת.
כל אחד יכול לכתוב טור דיעה, וכישראלים, בוודאי אוהדי כדורגל שכולם הרי חצי מאמנים, לכל אחד מאיתנו יש הרבה מה לומר. אלא שלא לכל אחד מאיתנו יש במה, ודאי לא במה מכובדת ואמינה כמו עיתון "הארץ". שם, אנחנו רוצים לקוות, אמורים לקבל את העט אלה שעבודתם אמנותם: אלה שלא יתעצלו לחקור, להתעקש ולרדת לעומקה של תופעה לפני שהם משחררים בשמם טקסט לדפוס.

בעוד כתבות העומק שלך על הנעשה בבית"ר ירושלים מהוות מופת לאומץ עיתונאי, נוטל אלעד ליפשיץ צד בלתי מוסרי במאבק בו לכל כיום ברור מיהו הנבל. מדהים שדווקא על במה ליברלית כמו "הארץ", מקום בו ניתן היה לצפות לתמיכה במאבק דמוקרטי של אוהדי כדורגל כנגד השתלטות עוינת על קבוצתם, מתפרסם טור הלוקח את הצד האפל והכוחני בפרשה, רק משום שלמחברו נוח, ברמה האישית, מהכאוס במועדון הפועל תל-אביב.
כמי שמכיר את הדברים מקרוב, אין אף לא חצי אמת בדברים שכתב הבוקר ליפשיץ, ולא בפעם הראשונה. נשאלת שוב השאלה: מהו הפילטר שאתה, כעורך מדור הספורט, מפעיל על-מנת לקבל מוצר איכותי יותר ממה שמציע אתר ONE למבקריו? האם קיימים פילטרים כאלה בכלל? האם שאלת את מר ליפשיץ מהיכן הוא יודע את הדברים ומהם המקורות שלו?
אנחנו הרי יודעים היטב שלא. חבל אם כן, שגם "הארץ" נופל למלכודת הרייטינג העלובה. כוחה של עיתונות הוא בין היתר ביכולתה לשמש מעין "שופט אמין" עבור אלה שאינם שוחים בעניינים מסוימים. במקרה הנוכחי, מדור הספורט בהארץ פשוט נותן יד לשקר, מרמה והונאה של אלפים.

בברכה,


העתק: אלוף בן, העורך ראשי
aluf@haaretz.co.il

עוד פעם המכביסט הזה? למה לתת לו במה נפרדת?אותו האיש שהילל את "נמני ומזרחי הרגועים לעומת גוטן הלחוץ, מכבי יקחו אליפות בגלל הבדלי המאמנים"

shlomib@haaretz.co.il

שלומי שלום וברכה,

אני מניח שרבים מאיתנו תוהים מדי פעם, מהם הקריטריונים בגינם נבחר אדם לכהן כעיתונאי ספורט מן המניין, כלומר, כחלק מדסק ספורט של כלי תקשורת מכובד. כמובן, כאיכות הפלטפורמה הרחבה, כך מתרוממת לה הציפייה לאיכות עיתונאית גם מהדסקים השונים שבה.
כאן עומד, אני מניח, כל עורך ספורט בפני דילמה: עיתונות הספורט הפכה בשנים האחרונות לעיתונות שהמימד הצהוב שבה הוא המימד מושך הרייטינג, ושיקולי האיכות כבר אינם עומדים כפילטר רב עוצמה אל מול השאיפה לייצר סנסציה, גם במחיר של אמינות אפסית.

כמי שנהנה לצרוך חדשות לעומקן, מהווה עבורי "הארץ" מפלט אחרון, וכאוהד ספורט, אך טבעי הוא שגם ממדור הספורט שלו אצפה לסטנדרטים גבוהים. אלא שבסטנדרטים גבוהים יכולים לעמוד רק עיתונאים שמבינים את תפקידם ואת מקומה של העיתונות בחברה. לא כזה הוא אלעד ליפשיץ, שמעבר לכתיבה הלא קוהרנטית שלו, הוא מייצר רפש והבלים בהתאם לאג'נדה סדורה מבית, מבלי לעשות ולא חצי מאמץ בדרך לאמת.
כל אחד יכול לכתוב טור דיעה, וכישראלים, בוודאי אוהדי כדורגל שכולם הרי חצי מאמנים, לכל אחד מאיתנו יש הרבה מה לומר. אלא שלא לכל אחד מאיתנו יש במה, ודאי לא במה מכובדת ואמינה כמו עיתון "הארץ". שם, אנחנו רוצים לקוות, אמורים לקבל את העט אלה שעבודתם אמנותם: אלה שלא יתעצלו לחקור, להתעקש ולרדת לעומקה של תופעה לפני שהם משחררים בשמם טקסט לדפוס.

בעוד כתבות העומק שלך על הנעשה בבית"ר ירושלים מהוות מופת לאומץ עיתונאי, נוטל אלעד ליפשיץ צד בלתי מוסרי במאבק בו לכל כיום ברור מיהו הנבל. מדהים שדווקא על במה ליברלית כמו "הארץ", מקום בו ניתן היה לצפות לתמיכה במאבק דמוקרטי של אוהדי כדורגל כנגד השתלטות עוינת על קבוצתם, מתפרסם טור הלוקח את הצד האפל והכוחני בפרשה, רק משום שלמחברו נוח, ברמה האישית, מהכאוס במועדון הפועל תל-אביב.
כמי שמכיר את הדברים מקרוב, אין אף לא חצי אמת בדברים שכתב הבוקר ליפשיץ, ולא בפעם הראשונה. נשאלת שוב השאלה: מהו הפילטר שאתה, כעורך מדור הספורט, מפעיל על-מנת לקבל מוצר איכותי יותר ממה שמציע אתר ONE למבקריו? האם קיימים פילטרים כאלה בכלל? האם שאלת את מר ליפשיץ מהיכן הוא יודע את הדברים ומהם המקורות שלו?
אנחנו הרי יודעים היטב שלא. חבל אם כן, שגם "הארץ" נופל למלכודת הרייטינג העלובה. כוחה של עיתונות הוא בין היתר ביכולתה לשמש מעין "שופט אמין" עבור אלה שאינם שוחים בעניינים מסוימים. במקרה הנוכחי, מדור הספורט בהארץ פשוט נותן יד לשקר, מרמה והונאה של אלפים.

בברכה,


העתק: אלוף בן, העורך ראשי
aluf@haaretz.co.il

אוהד הפועל ירושלים
כלומר סאסיונה, לא קטמון
כנראה יש לו קשר רגשי עמוק לז'אנר