וחברו לחוד ההתקפה משחק בכאילו. כאילו מגיע למקומות הנכונים, כאילו חושב קדימה, אבל אתה יודע שסביר להניח שלא יצא מזה כלום, כי הוא עצמו לא מאמין שהוא יודע מה הוא צריך לעשות לאחר שעשה את הפעולה הנכונה הראשונית, אלא כדי לצאת ידי חובה ולהראות טוב בעיני איוניר. תמיד זה מסתיים במסירה לא אפקטיבית או איבוד כדור. משחקים בכאילו ואפילו הכפלת זמן המשחק לא הייתה מקרבת אותנו לשער הנכסף.
היחיד שמבין שצריך להבקיע הוא זגורי, אבל לצערו הוא מוגבל מאד מכל מיני בחינות, החל מדריבלים מיותרים באזורים לא אפקטיביים דרך חוסר יכולת להרים כדור לרחבה או לתת מסירה מדוייקת וכלה ביכולת בעיטה חזקה ומדוייקת במה נמוכה על תקן ה"פוקס".
הפועל הכי מדכאת שאני זוכר (יתכן ומדחיק כמה שנים בתחילת ה- 90).
ואנחנו מה רצינו בסך הכל לשמוח מדי פעם, לשחרר תסכולים באיזו צעקת "יש". אבל אין
