פורום השדים האדומים

אי-אפשר 'לחגוג' שנה שלמה מאז הדאבל אם אין לך את התואר, אבל בהחלט מדובר ביום שלא יישכח, עונה שלא תישכח, קבוצה שלא תישכח. מה שהפועל עשתה באותה עונה קבוצות לא עושות במשך עשור שלם, מכבי ת"א למשל. כל הנצחונות בדרבים, שבירת המנחוסים הקטנים כמו הקופסא ו-הי"א וכמובן בקריית-אליעזר, 2.5 שערים בממוצע למשחק, מקום ראשון בליגה האירופית, שבירת שיא ניצחונות בדרבים. וכמובן אליפות בדקה ה-90 במגרש של הקבוצה הכי שנואה כשזה לא בידיים שלנו ורק שבוע לפניכן יצאנו ממש עם דמעות מהעיניים אחרי הדרבי. תחשבו רק כמה פעמים במהלך עונה אנחנו במצב של שיוויון ונושאים תפילה לשמיים בתקווה שהכדור ייכנס - וזה לא קורה. ולפני שנה - זה קרה. ראיתי פה קליפ לא מזמן שהופיע הקטע של שכטר מחגיגות האליפות - "איך הם שמחו ב-0-0 הבני-זונות האלה" - מרגש, אין דברים כאלה. בכל פעם שאני צופה בקליפ האליפות עוברת בי צמרמורת. ביזיון שאין לנו מזכרת כמו קלטת דאבל בגלל הנהלה של דפקטים, הנעלה בעצם, אבל את הרגע הזה אני לא אשכח. אני באופן אישי הגעתי למשחק אחרי שהשגתי כרטיס בדקה האחרונה וכנ"ל לגבי הטרמפ, אחרי שבוע שהייתי חולה ממש וגם חלש ממרתון ת"א שהשתתפתי בו. לא זזתי בגול של זהבי מרוב שהייתי בהלם. ומה האבסורד? יום אחרי זה כשעשיתי את המתכונת בספרות(סיימתי כיתה י"ב באותם ימים) פגשתי באוהד בני-יהודה שאמר לי אחרי התיקו בדרבי - 'דאבל יש רק במקדולנדס'. טוב אחי.

הייתי שם.
הייתי שם.
אני לא מאמין שאני יכול להגיד את זה: הייתי שם. ואני רוצה להגיד תודה לאחי הקטן, תודה, לא אשכח לך לכל החיים שהכרחת אותי לקנות לשנינו כרטיסים ולסוע.
מי שחווה את היום הזה לא ישכח אותו כל חייו, מי שחווה את הימים השחורים משחור האלה, ימים של תככים ומזימות, של פתיחת רגליים, תקשורת מלאת שנאה, מדינה שלמה מאוחדת נגד השדים האדומים - עד הניצוץ האלוהי שהתגלה ברגע שבו עם הפועל שיווע לנס - לא ישכח את זה כל חייו. מי שראה את וואליד מניף צלחת מול החיות האלה, באמצע גן החיות - לא ישכח את זה כל חייו.
ואפרופו חיות: אני כמו נחש בריח שבלע פיל - עדיין מעכל אותו. דברו איתי עוד 20-30 שנה נראה אם אצליח לצאת מההיי.

הייתי שם. מה אני עוד צריך בחיים?

ואיך אמר בלונדיני- 15.5.10 אני היתי שם!!!!!!!!!!!
וגם אני רוצה להגיד תודה לחבר הטוב שלי שבשבת אחרי הדרבי אמר לי יאללה תקנה כרטיסים לטדי נגיד להם תודה..

גדול גדול גדול
ועוד התלבטתי אם לקנות כרטיס מבוגר - כי נגמר הנוער - "רק בשביל להגיד לקבוצה הזו תודה"
כל מי שהחליט ללכת לשם אחרי הדרבי - רק כדי לומר לשחקנים תודה - זה פשוט מגיע לו

אוהד כדורגל עם המון מזל זוכה לרגע כזה פעם בחיים. מה שאנחנו חווינו, כל העונה הזו, כל השבוע שלפני,
כל השתלשלות האירועים האלה, לדבר כזה, יש רק בודדים בעולם שזכו. 15.5.2010- הרגע הגדול בחיי.

אם אני לא טועה היה איזה אשכול בו כל אחד סיפר את החוויה האישית שלו מהמשחק

דווקא אולי הרגעים הכי יחידים שאני מצליח לזכור מהמשחק הזה, כי כל השאר נמחקו בגלל הלחץ וההיי המטורף שהתחלפו בין רגע כל כך הרבה פעמים במהלך המשחק זה רגע שאפשר איכשהו לקלוט אותו בתקציר הידוע לכולם.
20-30 שניות אחרי הגול, נשמעת שאגה אדירה, מה שלא הגיוני שיבוא חצי דקה אחרי גול מהקהל החוגג, באותו רגע הקהל של בית"ר חגג ואני הייתי בטוח שחיפה שמו את הגול, בעצם הגול שהוא אותו סיוט שהכי פחדתי ממנו מבין כל התסריטים שהרצתי לי בראש באותו שבוע. אגב, באף אחד מהתסריטים לא לקחתי בחשבון אליפות.
הרגשתי שהאדמה נשמטה מתחת לרגליי, ואז שמעתי מאיש שכנראה בישר לי את אחת הבשורות הכי משמחות בחיים, נראה לי קוראים לו בוריס, איש מבוגר ומרגש עם שפם שאמר לי שלא קרה כלום בבלומפילד וכנראה הבבונים סתם הפיצו שמועה.
משם, עד שהגענו לירידה מאיילון בקיבוץ גלויות וכולם ניצלו את הפקק האדיר שהיה שם בעקבות חזרה של 4,500 מאושרים מטדי ויצאו לחגוג מחוץ למכוניות, אני לא זוכר כלום.
לא זוכר את הגול של גילי, לא את האדום של עמרי, לא את השוויון של יצחקי, לא ההחטאה של ויני ולא את הגול של ערן. רק את הרגע המפחיד הזה ועוד כמה פלאשבקים לא ברורים מהיציע.

איזה יום.



*לא המקורי*

15.05.10
אחד מהשלושה הארועים המאושרים בחיי

נ.ב - אחד מהשלושה
כי אני נשוי ואבא

כל המשחק הזה עמדתי באותה נקודה וממש 4 שניות אחרי הוצאת החוץ של שיש החלטתי ללכת למעבר שליד , נשענתי על הברזל ואמרתי יאלה גילי עכשיו זה הרגע שלך...הוא התקדם נבלם, דה סילבה, בעט, הרוש, זהבי

בשער התפרעתי אבל אחרי 2 שניות מיד נרגעתי כי ידעתי שחיפה עוד תכבוש, לא נתתי לעצמי לשמוח

העלתי את אבי על הקו מהבית שישדר לי את חיפה והקהל צרוח יש יש לפני הזמן..באב שלי אומר לי שלא נגמר בחיפה והקהל סתם צועק יש

אמר לי שיש קרן לחיפה התקפה אחרונה, נפטרתי שם עוד רגע..ואז הוא צעק לי "זהו נגמר נגמר שרק.זכינו!!"
החלום הגדול של החיים