ערן כתב:
1. כתבתי את זה בדיון מקבל בוולטון מתישהו: אני דווקא כן חושב שהפייסבוק והטוויטר ייבשו את הפורום במידה מסוימת. הרבה כותבים ״בכירים״ שהיו פה דמויות בולטות לאורך השנים מתבטאים הרבה בפלטפורמות האלו על הפועל, מקצועית וגם מסביב, וזו כבר לא במה אטרקטיבית בעיניהם. ואגב, אם פעם היה אפשר לעדכן ולהתעדכן פה בשמועות/סקופים, אז את זה גם קבוצות הוואטסאפ (למקורבים יותר או פחות) לקחו.
2. לא שותף לכל תזת ה״דם חדש ומעניין שיוזרם לפה״ עם אישורם של משתמשים חדשים. כלומר, שלא ישתמע שאני נגד או משהו, ממש לא, פשוט הפורום הזה קיים טכנית למיטב זכרוני מקיץ 2003, 16(!) שנה, ואני מתקשה להאמין שקיים מאגר קסום של אוהדים שיעשו פה מהפך איכותי כפי שאנשים מאמינים.
3. בתור מי שעזר פה בניהול שוטף של הרחקות/אזהרות/משטור אשכולות ושמירה על כללים, בין השנים 2006-2010 (משהו כזה), ובהנחה שהדמויות הפועלות והדינמיקה לא השתנתה - הסירו דאגה, אף אחד לא עושה פה דווקא או פועל מתוך אג׳נדה נסתרת. עניין של זמינות, עבודה, משפחה וכו׳. הניהול של הפורום לאורך השנים היה בידי מעגל המקימים, עם חברים שהצטרפו ונשרו מדי פעם. אני מניח שלמנהלים שנשארו אין כבר היכרות מיד ראשונה עם רוב המשתמשים על מנת למצוא תוספת עזרה לניהול.
4. ועוד הערה קטנה לבכייני ה״בריונות״. שמעו, אין לכם מושג, באמת. היו פה שנים של ריבים ועימותים איומים, שגלשו מחוץ לפורום (וזה עוד בתקופה שאנונימיות היתה הדבר העיקרי פה), עד כמעט חילופי מהלומות ותלונות במשטרה. אמוציות מטורפות ברמה האישית, חברויות ויריבויות שנוצרו כאן והתפרקו כאן, חבורות וקואליציות, מחנות ותככים. אז מצטער, אני מסרב להתרגש אם כמה משתמשים הופכים את קורבנותם לאמנותם רק כי מישהו התנשא עליהם באופן חד פעמי או באופן קבוע בנוגע לדעתם על הפועל או על החיים בכלל. סאק איט אפ. אם כבר זה גורם לי להתגעגע לתקופה שבה ההתנצחויות פה היו לא רק ברמה יותר גבוהה אלא גם בתדירות רבה הרבה יותר.
סעיף 4 - הבעיה היא לא בריבים או בהתנצחויות. זה נורא נחמד לנזוף באנשים שהם רגישים מדי כשאתה כמעט אף פעם לא בצד המותקף. ברוב הגדול של המקרים, מתוקף המעמד שלך בפורום לאורך השנים, אנשים יביעו חוסר הסכמה עם מה שכתבת אם לא יסכימו איתך. אחוז האנשים שיכתוב הודעה כמו "מתוקף היכרותך עם המשתמש ערן, זה באמת מפתיע אותך?" שואף לאפס. בוא שנייה לצד של אלו שלא מצטטים כל הודעה שנייה שלהם ומוסיפים עשרה ורדים אחרי זה אלא נוהגים באופן קבוע לנסות לבזות אותם פומבית (כשכל טמבל אפשרי מצטרף לחגיגה כדי להרגיש חלק מהעדר) אם לא מסכימים איתם ואז נראה אם אתה עדיין מעוניין ש"תפסיק הבכיינות". שדרך אגב, זו מילה דוחה, אבל אולי אני כותב את זה כי אני אחד כזה בעצמי.