מהטור של פלג בידיעות:
השחצנות והחוצפה של רמון "הידיעה שאני מפחיד את מכבי ת"א זה הדבר הכי שמח ששמעתי היום, אני שמח שמכבי מפחדים מהעסקה ורוצים את טביב בהפועל". את המשפט הזה, שהוא הרבה יותר מביך משחצני, השמיע חיים רמון כשהפך לבעלים של הפועל ת"א ביולי 2012. היום כבר אפשר לקבוע בוודאות: רמון הוא אחד הדברים המשמחים שקרו בעשור האחרון לאוהדים הצהובים. הדברים נאמרו בתגובה לדרישת נציג מכבי ת"א בהתאחדות, אביב בושינסקי, ש"הבעלים" החדש יחשוף את מקורותיו הכספיים. רמון סירב, קיבל גיבוי מהחפיפניקים בראשות עופר אורליצקי מהרשות להפקרת תקציבים – והשאר היסטוריה. המיליונים התנדפו, הספינה טבעה, והחוצפן שלקח הלוואות ענק והימר בכספם של אחרים מאיים עכשיו לתבוע את המפרק מטעם בית המשפט. עו"ד שאול קוטלר בטח רועד ממנו, כמו שקרה אז למכבי ת"א. שמעתי שביקרו את מני ויצמן שהכניס מיליוני שקלים להפועל ת"א. על זה מגיע לו ביקורת?" שאל שלשום רמון בעקבות דוח המפרק, וגם השיב לעצמו: "מגיע לו פסל! גם לאמיר כבירי שהכניס עשרות מיליונים". כאילו שהמליין הרואה ואינו נראה הוא לא מני ויצמן אלא חיים ויצמן. עם זאת, לברדקיסט כבירי, שנתן ערבות של פסלים וחי בסרט, בהחלט מגיע פסלון. ככה הם הרסו את הקבוצה. באמנות. מוטיב ההנצחה חזר בינואר 2014, אחרי שהחתמות במיליונים של איתי שכטר, גילי ורמוט, אלמוג כהן והמאמן רן בן־שמעון הובילו לגירעון דו־ספרתי. הכסף ירד לטמיון, הקבוצה לא פגעה, האוהדים איבדו סבלנות – ורמון התבכיין כהרגלו: "לא ביקשתי פסל, אבל לא חשבתי שיקללו וישמיצו". אלא שמעדותו בפני המפרקים מתברר שהוא דווקא כן ציפה לדמותו החקוקה באבן, כנראה בכניסה למתחם וולפסון. "לקחתי קבוצה על סף פירוק והבאתי אותה לפלייאוף העליון במינימום כסף", הוא אמר להם, "צריך להקים לי פסל!". כמו שנאמר: כל המפסל, במומו מפסל. "פנו אליי אנשים שאמרו שרק אני יכול להציל את הקבוצה והבטיחו שיתרמו לי. את כולם נשאה הרוח", קיטר אז איש הרוח, ועבר מהיציע לעיתונות: "אף אחד מהמסיתים בתקשורת לא הביא שקל". טענה נכונה, אלא שלפי הדוח של קוטלר בשלוש השנים בהן החזיק בזכויות הניהול גם "רמון לא הזרים לקבוצה ולו שקל אחד מכיסו". בניגוד אליו, אגב, אף שדר או כתב לא הצהיר מעולם: "אני מנהל את הפועל ת"א, רק אני קובע!"... זוהי טקטיקת רמון. הכסף והכישלונות שייכים לאחרים, הסמכות והכבוד רק שלי. שמעתי שביקרו את מני ויצמן שהכניס מיליוני שקלים להפועל ת"א. על זה מגיע לו ביקורת?" שאל שלשום רמון בעקבות דוח המפרק, וגם השיב לעצמו: "מגיע לו פסל! גם לאמיר כבירי שהכניס עשרות מיליונים". כאילו שהמליין הרואה ואינו נראה הוא לא מני ויצמן אלא חיים ויצמן. עם זאת, לברדקיסט כבירי, שנתן ערבות של פסלים וחי בסרט, בהחלט מגיע פסלון. ככה הם הרסו את הקבוצה. באמנות. מוטיב ההנצחה חזר בינואר 2014, אחרי שהחתמות במיליונים של איתי שכטר, גילי ורמוט, אלמוג כהן והמאמן רן בן־שמעון הובילו לגירעון דו־ספרתי. הכסף ירד לטמיון, הקבוצה לא פגעה, האוהדים איבדו סבלנות – ורמון התבכיין כהרגלו: "לא ביקשתי פסל, אבל לא חשבתי שיקללו וישמיצו". אלא שמעדותו בפני המפרקים מתברר שהוא דווקא כן ציפה לדמותו החקוקה באבן, כנראה בכניסה למתחם וולפסון. "לקחתי קבוצה על סף פירוק והבאתי אותה לפלייאוף העליון במינימום כסף", הוא אמר להם, "צריך להקים לי פסל!". כמו שנאמר: כל המפסל, במומו מפסל. אף אחד לא מביא כסף חוץ ממני ומעידו חג'ג'", התלונן הטרמפיסט לפני חמש שנים, כשהעסק החל להידרדר, ומיד תיקן את עצמו: "אני לא מביא, אני מגייס. את כל קשריי וכישוריי אני מגייס"... ואחרי שהתברר כי קשרים יש לו אבל כישורים הרבה פחות, הגיע באותה תקופה המשפט המגלומני הבא: "הפראייר שקוראים לו חיים רמון מת, ואין אף אחד שיחליף אותו"... סליחה? אחד שמגייס מיליונים מאחרים ומשחק אותה בעלים זה לא פראייר. זה מאכער.
|