ציטוט:
Alon Mizrahi
4 hrs
כמה אמיתות צוננות, ברשותכם:
1. רצועת עזה היא יצירה ציונית-ישראלית במאה אחוז. לא בשבעים אחוז, לא בשמונים אחוז, במאה אחוז.
עזה הייתה עיר ימית מזרח תיכונית רגילה לגמרי עד הציונות: היו שם דייגים וסוחרים והייתה תנועה חופשית לים, למצרים וצפונה, לכיוון פלסטין וסוריה.
הציונות הפכה את עזה למחנה פליטים גדול, עם הנכבה ב48, ובודדה אותה מהקשרים שלה, האנושיים, המסחריים, התרבותיים, עם המרחב סביבה. נסו לגרש עשרות אלפי פליטים לחיפה, לטבריה או לאשדוד, תבודדו אותן עם חומה ומצור משאר ישראל ומהעולם ותראו מה יקרה.
2. למה עזה מופרדת מהגדה? אם פינינו את עזה ואנחנו כבר לא כובשים אותה, כמו שאומרת הבדיחה הישראלית המקובלת, למה אנחנו לא מאפשרים קשר ומעבר חופשי של סחורות ואנשים בין חלקי האוטונומיה הפלסטינית, כביכול?
התשובה בסעיף הבא
3. פיצול הפלסטינים לצורך החלשתם ושבירתם, וכדי שלא תיווצר תנועה פלסטינית לאומית של ממש, הייתה המדיניות של ישראל מהרגע הראשון של הכיבוש. בגלל זה ישראל תיחבלה וגרמה לפלגים וסכסוכים בתוך החברה הפלסטינית עם יצירת כל מיני "הנהגות" מקומיות, נסחטות ומאויימות בקלות; בגלל זה היא עזרה ליצור את חמאס בשנות השמונים, כדי להחליש את אש"ף, ובגלל זה היא יצרה את הכלא הגדול שנקרא "עזה" עם ההתנתקות. הכל כדי להפריד ולשבור את הפלסטינים.
כדי שהמפעל המעוות של קולוניאליזם בגדה יוכל להימשך באין מפריע, וכדי שלא תיווצר התנגדות של ממש למעשים של ישראל, התנגדות שיכולים להעמיד רק בני אדם עם איזשהו חופש פעולה והתארגנות, חובה לשמור את הפלסטינים כחברה מפוררת, מפורדת, מפוחדת, רדופה, מדוכאת. זה מה שהשב"כ עושה בשטחים הכבושים מאז 67.
4. ישראל חוסמת את כל דרכי החמצן והתקשורת של עזה לעולם. ישראל סוגרת את הים לדייגים פלסטינים ולא מאפשרת לפלסטינים לצאת משם: לא ללימודים, לא לטיפול רפואי, לא לביקור משפחתי, לא ליצירת קשרים עסקיים. כלום. בקבוק אטום.
מה שישראל עושה לעזה הוא ניסוי חולני ומתועב בקנה מידה ענק בשבירת בני אדם. זה רק מצטרף לזריקת פליטים לעזה והתנערות מהם (חלק אדיר מהנטבחים בעזה הם צאצאי פליטים מ 48), ומצטרף לשנים ארוכות מאוד של דיקטטורה צבאית ישירה ומגע עם חיילים ישראלים יום יום - כולל עוצר בשעות הערב, יום יום. עשרות שנים. כולל מעצרים המוניים ומניעת תנועה ועבודה באינסוף דרכים, והשפלה נוראית, באינסוף דרכים. יום יום.
עזה היא פצע אנושי מדמם וכואב שישראל יצרה במו ידיה. והיא מונעת ממנו להחלים במו ידיה, ומוסיפה לזהם אותו במו ידיה.
5. זו לא "אדישות לחיי אדם". בשלב הזה, זו תאוות דם של ממש. הצמרת המדינית בטחונית של מדינת ישראל יודעת בדיוק מה קורה בעזה ואיך זה ייגמר, והיא שומרת את הדברים על הקצה כל הזמן, כדי שיהיה תירוץ להרוג, להרעיב, לגרש: להרגיל את התודעה הישראלית לאכזריות ולשמור את הפלסטינים תחת ההבנה שכל נסיון שלהם לעמוד על הרגליים ולתבוע לעצמם זכויות פוליטיות וחיי כבוד ייתקל באש חיה.
6. לא ייתכן בישראל שינוי פוליטי מבפנים. המצפון שלה מת והשכל שלה מת. אין עם מי לדבר. רק לחץ חיצוני יעזור. והחגיגות הכפולות אתמול, בירושלים ובתל אביב, על ערימות של גופות ממש, יש לקוות, יעזרו לעוד אנשים בעם היהודי ובעולם להבין מה שנטלי פורטמן הבינה: ישראל הפכה לפרי מורעל. למכונת מלחמה משוגעת, בלתי צפויה ובלתי נשלטת.
היהודים מתגאים בזיכרון ההיסטורי שלהם: הם לא שוכחים מה שעשו להם לפני 2000 ו 3000 שנה, כביכול. גם לשאר העולם יש זיכרון היסטורי. מה שאנחנו עושים כאן, גם זה לא יישכח.