היום בחירות להנהלת עמותת הפועל אוסישקין והפוסט הזה מתבשל כבר תקופה ארוכה. מוזר קצת לכתוב פוסט כזה, כשהמידע שיש לי על תפקוד ההנהלה מבוסס בסך הכל על שברירי מידע, תחושות אישיות ורשמים משניים או שלושה ביקורים שלי בארץ בשנה. מצד שני, העדר המידע הוא גם חלק מהבעיה, והטריגר שבסופו של דבר הביא לפוסט הזה הוא הטקסט מצ״ב של אביעד, שכן היה בהנהלת הקבוצה ויודע איך זה נראה מבפנים:
https://hapoeltablog.wordpress.com/2018/04/28/%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%99%D7%9F/1. התרבות הפוליטית בישראל היא כזו, שאפילו שמאלנים ליברלים מאמנים שדמוקרטיה היא איזשהי מפלצת שמתעוררת פעם בכמה שנים רק למטרץ בחירות. בין לבין, תשמעו לא פעם את הססמא: ״בחרתם בנו? עכשיו שבו בשקט ותנו לעבוד״, בצורותיה השונות. אלא שדמוקרטיה היא מהות ולא כלי, והיא יצור חי שחייב לזוז ולהשתנות באופן תמידי.
2. אני לא מכיר את רמי כהן באופן אישי. בכל פעם שאני שומע אותו מדבר, אני גאה שזה האיש שמוביל את הקבוצה שלי. הוא לכל הדעות אדם נהדר עם כוונות טהורות, והוא ללא ספק הגורם המרכזי לכך שהפועל תל-אביב חזרה למקומה הטבעי בליגת העל. אבל: כבר תקופה ארוכה שברור לכל העולם שאת הפועל תל-אביב מנהלים שני אנשים בלבד: אחד נבחר (רמי כהן) והשני לא (ידידיה רפופורט). כל האחרים הם קישוטים אדמיניסטרטיביים.
3. אני מאלה שרואים בכל התחיה של הפועל בכדורסל נס של ממש. אני אסיר תודה לכל רגע שאני יכול לשבת בבית ולראות את הקבוצה הזו משחקת בליגה הראשונה, ממרחק של 3000 ק״מ. אף-פעם לא חיבבתי כדורסל יתר על המידה עד לתקומה של הפועל במתכונת החדשה. אבל... אפילו לי ולדומיי יש הרגשה שמשהו לא עובד כמו שרצינו שיעבוד. שנה אחר שנה מתרחשים במועדון הזה דברים שערורייתים שכמעט כל אוהד עם זוג עיניים מסוגל לחזות אותה ולהצביע עליהם. ההרגשה הכללית היא שלאוהדים - כביכול הבעלים של הקבוצה - אין שום יכולת להשפיע על מאורעות שמחבלים בקבוצה, גם כשהם ברורים כשמש. לכנס פה ושם אספות זה נחמד, לקיים בחירות זה חשוב, אבל חסרה מאוד מעורבות רציפה של אוהדים בהחלטות שגורלן של עונות שלמות תלויות בהן. מעבר זה: ההרגשה היא שההנהלה הנוכחית עושה הכל כדי למנוע מעורבות כזו.
4. אחד מהמחלות הגדולות של הספורט בישראל היא העדר השקיפות. במועדון בבעלות אוהדים, אפשר היה לקוות שזה הדבר הראשון שישתנה. אלא שהאמת היא שדבר לא השתנה. מעבר לתמונת התקציב פעם בשנה, אין שום שקיפות בנוגע למצבה הכלכלי של הקבוצה, מדוע זרים איכותיים נוחתים בקבוצות נחותות ואנחנו נלחמים על שאריות בינוניות, למה פעם אחר פעם אגו וגחמות של מאמן מחרבים לקבוצה את העונה, ועוד ועוד שאלות. בעיני זו לא פחות משערורייה שלחברי העמותה אין שמץ של מושג על הנעשה בהנהלת הקבוצה מעבר לשמועות, הדלפות וקטעי עיתונות.
5. הפועל תל-אביב בכדורסל קמה מכוחה של קהילה. כיום, אין שום תחושה של קהילה במשחקים של הקבוצה. הכל קר ומנוכר. בטקסט המצ״ב נוגע אביעד בהבדל שבין ניהול מועדון לבין ניהול עמותה. אני חושב שבגדול - המועדון הגיע להשגים כבירים במתכונתו החדשה. לעומתו, ניהול העמותה נכשל בגדול: אין כמעט מעורבות של הקהילה ביומיום של העמותה, אוהדים מורחקים ממידע ומקבלת החלטות, והתוצאה היא מיעוט זעום של מועמדים שרצים להנהלה ופרישה של חברי הנהלה שחשבו שיכלו לשנות משהו. יש מנגנון כוח שדואג לנטרל את המעורבות של הקהילה/עמותה בנעשה במועדון, ואת המנגנון הזה צריך לנטרל. את משחקי הקבוצה הבוגרת צריך לנצל כדי לחזק את הקהילה ולהפיק אותם כהפנינג, הרבה מעבר למשחק כדורסל מקצועני. העמותה צריכה להקצות תקציב לעיתון אוהדים וליוזמות שמחברות בין חברי הקהילה. כל זה לצערי לא קורה והאווירה במשחקים היא מלאכותית, כמעט כמו העידוד האוטומטי.
6. הנקודה האחרונה שאביעד מעלה בטקסט שלו היא מדאיגה. בשום סיטואציה אסור לנו להסכים עם תוכנית עבודה שמטרתה היא בעצם חיסול העמותה והכנת הקרקע לכניסה של משקיע. אסור לנו להגיע למצב שבו אנחנו שוב תלויים בגחמות של איש אחד. הפועל תל-אביב בתצורתה הנוכחית יכולה להתמודד על כל התארים אם תשכיל לקבל החלטות מקצועיות נכונות ובראש ובראשונה להגביל את סמכותו של המאמן. אנחנו רואים איך מדי שנה קבוצות ללא קהל, ללא אולם ראוי ועם תקציב דומה לשלנו מתמודדות על תארים. אנחנו כבר נמצאים שם, במרחק נגיעה או זר זה או אחר. מבט חטוף על הזרים הנהדרים שהקבוצה הזו נתנה למאמנים מוטרפי אגו לשחרר בשנתיים האחרונות מלמד איפה היינו יכולים להיות אם ההנהלה הזו היתה עושה את התפקיד שלה כראוי: לנהל את המועדון. זה הכל, זה השינוי שכל-כך נחוץ כדי לעלות עוד מדרגה, ובשביל השינוי הזה צריך לוודא שהקול של כולנו יושמע ולא יושתק.
התחבר
הרשמה
שאלות נפוצות
חיפוש
